ללא השוואות לאימי השואה ולמפלצות הנאציות, חלילה, אמיר אוחנה, להלן השַׂרוֹחֹנָה, מזכיר לי (ולהבדיל, כמובן) קצת את דמותו הגרוטסקית של עורך הדין היהודי האמריקאי רוי כהן. בלי קשר, לכהן היה חלק בתביעה ששלחה את הזוג רוזנברג למותם, בעוון ריגול לטובת ברית המועצות.
הוא סייע לסנאטור הזכור לשמצה מקארתי בתת־הוועדה של הסנאט לחקירות הביטחון הלאומי ("ציד המכשפות"), שלכדה באמצעות סחיטה, הלשנה והשמצה יוצרים ואנשי רוח, שהיו בנעוריהם במפלגה הקומוניסטית האמריקאית, חקרה ושלחה אותם לכלא או לחרם חברתי וכלכלי. כהן היה פאשיסט אמריקאי בדעותיו ובהתנהגותו; אכזר, יהיר, מרושע, מטיל אימה ומעוות צדק. בשנותיו האחרונות ייעץ לאיש העסקים דונלד טראמפ (מצא מין את מינו). אל פאצ'ינו גילם אותו כמפלצת אנושית סבוכה בגרסת הטלוויזיה למחזה הנפלא "מלאכים באמריקה" של טוני קושנר.
השַׂרוֹחֹנָה (שוב להבדיל, כמובן) הוא עורך דין אפור שהורם משולי הליכוד בכנסת לתפקיד שר המשפטים, והתגלה כמי שעיקר תפקידו הוא לממש את הנאמנות לשולחיו לפני כל עיקרון אחר. וראשית, להוביל להרס מערכת הפרקליטות והמשפט ולפטור את אדוניו ממשפטו הפלילי. השַׂרוֹחֹנָה, ממקדמי חוק הלאום, חרץ, כבר ביומו הראשון כשר משפטים, ש"לא כל פסיקה של בג"ץ צריך לבצע, כמו שלא כל חוק צריך לבצע", והלמשל שלו הוא (שימו לב להשוואה הרלוונטית), ש"חוקי גרמניה הנאצית היו חוקים שלא היה צריך לבצע".
בהמשך קרא למערכת המשפט, כולל בג"ץ, "כנופיית שלטון החוק", שבתוכה "פרקליטות בתוך פרקליטות" – יענו, דיפ־סטייט משפטי חתרני – ותקף את "המעמד העליון השיפוטי", שמבקר ועוצר את נבחרי הכנסת מלעשות ככל שירצו. הוא תמך בהקלות להחזקת כלי נשק, כדי ש"אזרח יוכל להגן על עצמו" וקבע שהמערכת המשפטית "מלאה ריקבון ושיכרון כוח" (מה שאולי מתאים גם לו וגם לבּוסו). בהמשך, כשהתמנה לשר לביטחון הפנים, המשיך את מפעלותיו תוך הסתה, שנאה, פילוג ושיסוי. נראה שגם הוא מתבשם כקודמתו במשרד המשפטים מהבושם האפל של הפאשיזם.
כשר לביטחון פנים הוא נמנע, כנראה במצוות אדוניו, המוכר כסרבן מינויים שאינם מביאים לו תועלת אישית, מלבחור במפכ"ל, כדי לזרז את המועמדים לתחרות, מי ישביע יותר את רצונו. בעיקר בהצקה, באלימות ובהכבדת האכיפה המשטרתית על המפגינים נגד ראש הממשלה, כולל אלימות קשה כלפי אישה בת 60 פלוס, שהעזה לצלם אותם באלימותם. נראה שהשַׂרוֹחֹנָה גם משרה מרוחו הנתעבת של מיטיבו הג'וניור בעידוד הביביסטים האלימים, שמתגרים במפגינים ונטפלים לאמהות שכולות, כשהמשטרה ניצבת מהצד. לעומת זאת, הפעיל מינימום אכיפה על סרבני קורונה ורבניהם במגזר החרדי, שצפצפו ופתחו את מערכת החינוך שלהם ללא אישור (נתניהו שוב נכנע), ושמשתמטים מבדיקות כדי לעוות את גרף התוצאות במגזריהם. אבל בקיבוץ גזית, למשל (אולפן שישי, ערוץ 12), אסרה המשטרה אלטרנטיבה מוצלחת ללימודים באוויר הפתוח.
השַׂרוֹחֹנָה גם לא עשה דבר למיגור הפשיעה האלימה והרציחות במגזר הערבי ולמניעת רציחות הנשים בכל המגזרים בידי בני זוגן. שיהיה. הכל בדרך לאנרכיה וכאוס, שיאפשרו לבוס משילות מלאה ב"דמוקרטיה אלטרנטיבית", שבה יבוטל משפטו. השַׂרוֹחֹנָה תמיד אלגנטי, נוצץ, אדיב וקוּל, ממש שונה כביכול מאותו רוי כהן נוראי. אבל הוא רק התחיל. תנו לו צ'אנס.