ב־8 בנובמבר יצאתי בטיסה ישירה לדובאי במסגרת משלחת שכללה נציגות של מכון היצוא, התעשיינים ולשכות המסחר. כבר כשהמטוס פרש את כנפיו והחל להמריא, התחושה הייתה קצת מוזרה. מאז שהתחלתי לטוס משדה התעופה בלוד אל ארצות העולם, המטוס המריא תמיד כשפניו מערבה ולמטה נשקפה פיסת הים התיכון. הפעם המטוס כיוון פניו מזרחה, ומה שנשקף מאשנב המטוס היו חולות המדבר. זה סימל את העובדה שאף מדינת ישראל פורשת כנפיה מזרחה. כשחזרנו בטיסה ישירה מדובאי לישראל ארבעה ימים לאחר מכן, דעתי על איחוד האמירויות ועל דובאי עברה מהפך. בישראל אנו נוטים לצייר את איחוד האמירויות כשבטי מדבר שעסקו בעיקר בדיג, והנה, משיום אחד התגלו מרבצי הדלקים המאובנים כמו נפט גולמי וגז טבעי, התעשרו האמירויות עושר אגדי בתוך תקופה קצרה והחלו בונים את מגדלי הפאר, כולל המגדל הגבוה ביותר בעולם. זוהי שגיאה לחשוב כך. מה שקרה באיחוד האמירויות ובדובאי הוא דבר שונה לחלוטין, שכן תפיסת העולם שלהם, דרך הניהול ויחסם לאוכלוסייה ולעולם סביבם, טבועים בשורשים היסטוריים עמוקים קודם שהתגלה הנוזל השחור. כשהם פגשו בעושר לאומי, הם כבר ידעו היטב מה השימוש שהם יעשו בו.
אחד מענפי הכלכלה המפותחים ביותר בדובאי וגם בשאר האמירויות הוא אזורי הסחר החופשי. הם פיתחו אותם כענף כלכלי מוביל כבר עמוק בשנות העבר. בשנת 1902, אחרי שממשלת פרס החליטה להעלות את המסים המוטלים על הסחר ובעיקר את המכסים המוטלים על יבוא סחורות, החליט שליט דובאי לפעול בדיוק ההפך. הוא ביטל לחלוטין את כל מסי היבוא. הוא פתח את נמל דובאי לסחר אזורי. לאמיתו של דבר, הוא הנהיג כבר אז מה שאנו קוראים היום אזורי סחר חופשי. סוחרים הגיעו אל העיר דובאי, הזמינו כמויות גדולות של סחורות במחירים מוזלים, לא שילמו מסי יבוא ושיווקו אותן משם לארצות המפרץ הפרסי וארצות חוץ נוספות. דובאי אימצה את הקונספציה הבסיסית של פתיחות לעולם ועידוד הסחר החופשי. על בסיס מסורת זו פותחו היום אזורי הסחר החופשי. 7,000 חברות פעילות באזור הסחר הימי ג'בל עלי ו־1,600 חברות באזור הסחר האווירי של דובאי.
דובאי הייתה בעבר מרכז של סחר לפנינים ומרכז של סחר בזהב. ענפים רבי ערך אלה הגיעו למשברים עולמיים. הם ידעו ללמוד את הלקח. כל כלכלת דובאי התפרשה אל ענפי כלכלה אחרים. כיום, בנוסף לאזורי הסחר החופשי, יש להם ערים אינטרנטיות, תעופה מפותחת, ייצור אלומיניום, מרכז פיננסי, תיירות ענפה והשקעות בנכסי דלא ניידי. בהתנהלות הבין־אישית, אתה פוגש שם אדיבות, כבוד הדדי ופתיחות לזרים. אין סגר. כל המסחר פתוח לציבור. מדינה ירוקה שבה כולם מקפידים על הגנה אישית.
התוכניות של שליט דובאי, מוחמד בן רשיד אל־מקתום, מרקיעות שחקים. הוא שואף להיות בחזית ההישגים העולמית, אך יחד עם זאת, עיצב תוכנית להגדלת השטחים הירוקים, הארכת שבילי האופניים, בניית מקומות למפגשים חברתיים ושמורה מיוחדת לחיות הבר. זוהי מדינה קטנה שכל מרצה מושקע בפיתוח הכלכלה, בחיזוק מעמדה בעולם על בסיס הצטיינות במדדים הבינלאומיים ושיפור איכות החיים של תושביה.
בטיסה חזרה לא יכולתי שלא להרהר כמה אנרגיה מושקעת במדינה שלנו בפוליטיקה מסוכסכת ונחשלת. כמה מהמרץ הלאומי שלנו מבוזבז לשווא מחמת חוסר היכולת שלנו לבנות ממשל שיתפקד ביעילות ויקדיש את מרצו לפיתוח הכלכלה והעלאת רמת החיים של כלל התושבים.
לדמוקרטיה יש מחיר, אבל אסור שהוא יהיה כה גבוה, בוודאי לא במדינת ישראל.