מגמת הזדקנות האוכלוסייה והתארכות תוחלת החיים ברחבי העולם המערבי, נותנת אותותיה גם בישראל.



במרכז הארץ מורגש זה תקופה ארוכה מחסור קשה בעובדים זרים לסיעוד, בדגש על העיר תל אביב, עיר עתירת אוכלוסייה ותיקה. סיפורה של טלי יצחקי-לפלר, מוכיח כי רשויות המדינה מתקשות לקיים היערכות ראויה בנושא.



יצחקי-לפלר פתחה היום (רביעי) מול ביתו של שר הפנים סילבן שלום שברמת גן, את יומה השני של שביתת הרעב בה פתחה. זאת בעקבות העובדה כי שלושת אחיה ואביה של טלי, עתידים לאבד בסוף השבוע את העובדת הסיעודית היחידה שמצאו עבור האם המבוגרת, דוריס יצחקי בת ה-83. לפי המשפחה, וועדת החריגים ברשות האוכלוסין וההגירה לא מצאה הצדקה למתן רישיון לעובדת, תושבת פתח תקווה, לעבוד בבית הוריה של יצחקי-לפלר בתל אביב.



הניסיון להגן על הפריפרייה, שפגע בתל-אביב



ברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים ביקשו להגן כביכול על הצורך בעובדי סיעוד לקשישים בפריפריה, ולמנוע את התרכזות מרבית העובדים הסיעודיים, בעיר הגדולה ונהירתם אליה.



כדי לתרום לפיזורם, הוחלט להגביל את אזורי התעסוקה שלהם ומשום כך עוד בתקופת כהונתו של השר לשעבר גדעון סער, חילקה רשות ההגירה את גוש דן למעשה בין שני מחוזות: "אזור תל אביב" שכולל את תל אביב, חולון ובת ים בלבד, וכל שאר המדינה, לרבות הערים הסמוכות לתל אביב כמו פתח תקווה, שהוגדרו כמחוז פריפריה. התנועה של עובדים בין האזורים לא הוגבלה למעט כניסת עובדים לאזור תל אביב מהאזורים האחרים, כך הושג מצב הפוך של מחסור בעובדים בתל אביב, שנסגרה להגירה, ועובדת מפתח תקווה כבר לא רשאית לעבוד בתל אביב.



"אין לנו עובדים, תחכו שמישהו ימות"


בשיחה עם "מעריב" מספרת יצחקי-לפלר: "מנובמבר, אז עזבה העובדת הקודמת שלנו בחזרה לנפאל, ועד אפריל - היינו ללא מטפלת ואבא שלי סעד את אמא. עברנו שש סוכנויות כח אדם סיעודי בתל אביב וכולם אמרו לנו 'אין עובדים. תחכו שמישהו ימות'".



מאז שהחלו התקנות החדשות של משרד הפנים, מספר הקשישים הנזקקים לטיפול סיעודי בביתם רק הלך ועלה בכל האזורים. יצחקי-לפלר המשיכה לספר את שהוא נחלתם של רבים בארץ: "אמא שלי סובלת מדמנציה ומאז מצבה רק מדרדר. היא איבדה בשנה האחרונה את הראייה, שברה את האגן, נותחה והועברה לשיקום. מבחינת הזכאות לעובד סיעודי צמוד – אין כאן שאלה בכלל- אנחנו זכאים. אבל פשוט לא מצאנו אחת, עד שנאלצנו לקחת עובדת מפתח תקווה שלה מותר לעבוד באופן זמני רק לארבעה חודשים.



ארבעת החודשים של עבודתה של המטפלת מסתיימים בעוד שלושה ימים, ובמשפחה כבר פנו לוועדת חריגים ברשות האוכלוסין כדי להעביר אותה לתל אביב: "אם היא תמשיך לעבוד מעבר לשבוע הזה אצלנו, היא תאבד את הוויזה שלה. היא בוכה, ההורים שלי בוכים. אנחנו חסרי אונים", סיפרה יצחקי-לפלר.



"פניתי לכולם, אין תשובות מספקות"


על החלטה לפתוח בשביתת רעב היא סיפרה: "אני יושבת מול הבית של שר הפנים כמו מטומטמת ולא אוכלת כבר יומיים פשוט כי כבר פניתי לכולם, חברי כנסת ומי לא. לא התעוררתי עכשיו, שלושה חודשים אני פונה לכל מי שאפשר, אבל גם להם רשות ההגירה לא נותנת תשובות מספקות".



משפחת יצחקי נדחתה בוועדת החריגים של רשות ההגירה שלוש פעמים מאז אפריל האחרון. אך אף לא אחד ברשות אינו מפרט מי הם היושבים בוועדה והאם היא כוללת מומחה פסיכו גריאטרי, או מדוע לא נערך למשפחה הליך שימוע, ואפילו לא מהם הקריטריונים שעל המשפחה לעמוד בהם כדי לקבל זכאות לעובדת שבאזור שלהם פשוט אינה בנמצא. התשובה שקיבלה המשפחה איננה מספקת: "אמכם לא נמצאה מתאימה לאישור החריגה".



על התנהלות הוועדה מוסיפה יצחקי-לפלר: "זאת בעיה של מאות אנשים, לא רק שלי. אני יודעת בוודאות שאין רופאים מומחים רלוונטיים בוועדה הזאת, שמדובר בחותמת גומי שדוחה אוטומטית את רובן המכריע של הבקשות, למרות שאנחנו שלחנו את כל המסמכים הרפואיים של אמא, וגם את המכתב מעורכת דין אבל אני בספק אם הם קראו. מישהו צריך להתערב.



מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "בשנים האחרונות הצטברו ברשות האוכלוסין וההגירה מאות פניות של סיעודיים ישראלים, בעיקר תושבי הפריפריה, אשר נותרו בגפם לאחר שהמטפל הזר שלהם העדיף לעבוד במרכז ונטש אותם. אי לכך הותקנו תקנות אשר נועדו בראש ובראשונה להגן ולסייע למעסיקים הסיעודיים ולמנוע ריבוי מקרים כאמור, כדי להבטיח שעילת העזיבה של המטופל אינה העדפת אזור מרכזי".



"במקרה האמור, מדובר במשפחה מתל אביב המבקשת להעביר לביתה עובדת זרה מאזור אחר שאינו תל אביב. אנו מודעים למצוקת המשפחה והוצעו בפניה מספר אפשרויות אשר נדחו כולן. עם כל הרצון להתחשבות, אישור הבקשה ישיב אותנו לבעיית המוצא ולמאות סיעודיים קשישים ונכים שמצאו עצמם במצוקה ללא מענה".