הוצאתו של הסרט משדה תימן, מתברר, לא הייתה בגדר הדלפה אסורה – אילו הפצ״רית הייתה פועלת על פי החוק. הסרטון הוצג לנחקרים עוד לפני שהיו חשופים לו, וכך גם לבית המשפט. בסמכות הפצ״רית היה להוציא את הסרט, והיא אף יכלה לתדרך כתבים צבאיים בנושא – כל שהיה עליה לעשות הוא לעדכן את דובר צה״ל.
הקצינה שביצעה את הוצאת הסרט המתינה להזדמנות לחשוף את הפרשה. לחוקרים סיפרה כי למפקדת שלה, האלופה יפעת תומר־ירושלמי, הייתה יריבות עמה, משום שהייתה אלופה דומיננטית במטה הכללי. היא הבינה שאין זה נכון לפנות למצ"ח ולפתוח את הפרשה.
כאשר הגיעה לבדיקת פוליגרף בשב"כ, היא יזמה את מסירת המידע וסיפרה באריכות למתשאל את כל הידוע לה. בבדיקת הפוליגרף נמצאה דוברת אמת. אגב, גם אילו לא הייתה מוסרת את המידע מיוזמתה, סביר להניח שעל פי נוסח השאלות בבדיקה הייתה יוצאת דוברת אמת, שכן מעשיה אינם עומדים בסטטוס השאלות שנשאלות בפוליגרף.
בסוף השבוע, בחקירת המשטרה, חזרה הקצינה על גרסתה כפי שמסרה בשב"כ. ההערכה היא שכבר הבוקר (ראשון), ואולי מחר, תזומן הפצ״רית בדימוס, האלופה (במיל׳) יפעת תומר־ירושלמי, למתקני החקירות של משטרת ישראל בלהב 433. מטרת החקירה כעת היא להעמיק ולהבין עד כמה הסיפור הזה השחית את הפרקליטות הצבאית, וכמה דמויות היו מעורבות.
הסיפור של ההדלפה הוא במקרה זה דווקא משני, בחומרת העבירות. עיתונאים חיים מהדלפות - מעשה כמעט בשגרה. מדליפים מישיבות קבינט, מלשכות השרים, מדיונים במטכ״ל, מחדרי החקירות של המשטרה, ואפילו - תתפלאו - לעיתים גם מתוך מערכת המשפט. אגב, יש מקרים שבהם התביעה יכולה להפעיל שיקול דעת ולהורות, בצעד חריג, על פרסום חומר חקירה, אך לכך נדרש אישור של בית המשפט או לפחות של היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בצעד נדיר במיוחד.
הקצינה היא, על פי החשד, זו שביצעה את המהלך הפיזי, אך כאמור - בהנחה שהפעולה בוצעה בהנחיית הפצ״רית - יש לה אחריות פלילית. העבירות החמורות הן קשירת קשר לביצוע עבירה, מסירת תצהיר שקר וניצול כוח המשרה.
צה״ל ידע לנקות את האורוות, וידע להתמודד עם המעשים הפסולים שנעשו בפרקליטות. אך הבעיה כעת אינה בתוך הצבא, אלא ברמה הפוליטית. חברי כנסת ושרי ימין החליטו לקחת את האירוע החמור ולעשות ממנו הון פוליטי. הראשון שקפץ היה שר הביטחון ישראל כ״ץ, שבמהלך יום שישי לא הפסיק להוציא הודעות מתלהמות.
האיש שמופקד על ביטחון ישראל כבר מזמן שכח מה מצפים ממנו. הוא מנסה בכל כוחו להפוך את משרד הביטחון וצה״ל למקום פוליטי. במערכת הביטחון אומרים בקול רם שהוא השר שעוסק בפוליטיקה יותר מבביטחון ישראל. אדוני השר, זה לא נכון - כל ניסיון להפוך את זה לוויכוח פוליטי רק יחבל במעמד צה״ל כצבא העם, ובוודאי יפגע במאמצי צה״ל לתקן את הפרקליטות הצבאית. המזל המנחם היחיד כרגע הוא שהצד הימני של המפה הפוליטית אינו מאמין בוועדות חקירה, ולכן כנראה שלא תעלה דרישה להקמת ועדת חקירה.
באשר לגורל משפטם של חמשת לוחמי המילואים מיחידה 100 - נכון היה מההתחלה, כאשר ירדה עבירת המין, להעביר את הפרשה לשיפוט משמעתי בפני דן יחיד - קצין שיפוט בכיר. במידה והם ביצעו את העבירות של התעללות בעצור, יש לגזור עליהם עונש שיכול לנוע בין שלילת דרגות, מחבוש וסילוק משירות בצה״ל.
ואגב, אחרי סוף שבוע כה מטלטל בצל פרשת הפצ״רית, מצופה מהרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר, להשמיע את דברו בנושא הערכי - ועם הפנים קדימה - כיצד לשקם את הפרקליטות הצבאית.