בארוחת ערב בבוורלי הילס, לפני הבחירות האחרונות בארצות הברית, ישבתי לצד רב ואשתו, שהיו מוכרים כשייכים למפלגה הדמוקרטית. כשהבינו שאנחנו ישראלים, ותומכים בטראמפ בשל יחסו לישראל, אשת הרב נפתחה. היא סיפרה שגם הם תומכים בו, מתחה ביקורת חריפה על ביידן וטענה שמסתירים מהציבור את מצבו הקוגניטיבי.
בעלה, שקהילתו מורכבת בעיקר מיהודים דמוקרטים, ביקש ממנה להנמיך את הקול כדי שהיושבים בשולחנות הסמוכים לא ישמעו. בסביבה אמידה ומשכילה, הנתפסת כליברלית ודמוקרטית, הם לא הרגישו חופשיים להביע את דעתם. התרשמתי שחששו מהמחיר החברתי, ואולי גם הכלכלי, שהם עלולים לשלם.
ואז הגיעו הבחירות וטראמפ ניצח ניצחון גורף: 312 אלקטורים מול 226. מגישי החדשות והפרשנים הודו שהם לא ראו את זה בא. נזכרתי באותה שיחה. תהיתי כמה אנשים נוספים העדיפו להנמיך את קולם או פשוט לשתוק. אותה הפתעה השתקפה ממסכי הטלוויזיה במוצאי הבחירות בישראל, באולפני הערוצים 11, 12 ו-13, כשהתברר שהליכוד נותרה המפלגה הגדולה ביותר.
בשש השנים האחרונות פגשתי בתל אביב אווירה דומה לזו שחוויתי בבוורלי הילס. לומר שנתניהו קיבל החלטה אמיצה לתקוף באיראן, להכיר באומץ שנדרש כדי לעמוד מול ממשל ביידן בעניין רפיח, או לחשוב שלצד האחריות לאסון 7 באוקטובר יש לנתניהו גם חלק בהובלת היציאה ממנו - הספיקו כדי לזכות בתווית "ביביסטית".
בארצות הברית "טראמפיסטים" ובישראל "ביביסטים". הכינויים האלה משמשים לא פעם להצגת אנשים כחברים בכת. ולחבר בכת, לפי ההנחה הזאת, אין מחשבה עצמאית. השכלה, ניסיון ושיקול דעת נמחקים: מרגע שתויג, הוא מבוטל. זו דרך יעילה לפטור את עצמך מהצורך להתמודד עם טענה, להביא עובדות או לבחון את עמדתך. ואז אנשים שותקים. הם מעדיפים לא לריב. סביב השולחן נשמעות בעיקר העמדות שאפשר להביע בלי לשלם עליהן מחיר חברתי. שתיקת האחרים מתפרשת כהסכמה, והבועה נסגרת.
הגוש לא ממש השתנה. מוביליו ב-2013 היו לפיד ובנט, שקיבלו יחד 31 מנדטים. ב-2019 אלה היו לפיד וגנץ, שקיבלו 33 מנדטים, ועכשיו איזנקוט ובנט-לפיד, שקיבלו גם הם 33 מנדטים ביחד. שמות המפלגות השתנו אך בעיניי נראה שציבור המצביעים לא השתנה. כדי לגרום למצביעים לעבור למחנה שלך, צריך להקשיב לטיעונים שלהם ואז אולי תוכל לבוא עם תשובות טובות כדי לערער את הטיעונים באמצעות ניהול שיח פרודוקטיבי ולא מתנשא.
מי שפוסל אדם כ"ביביסט" אולי זוכה למחיאות כפיים בבית, אבל סוגר את הדלת בפני הזדמנות להביא מצביע למחנה שלו. ולמי שהופתע: מצביעי הליכוד לא נולדו ביום הבחירות. הם היו שם כל הזמן. אתם פשוט ביטלתם אותם.