קראתי כי בנימין נתניהו הבטיח לש"ס לחוקק חוק גיוס בתיאום עם המפלגות החרדיות. אז ש"ס התחייבה להמליץ עליו להרכיב את הממשלה. נתניהו יודע, בש"ס יודעים, אני וגם הקוראים יודעים, שהבטחת "חוק גיוס" כזה היא חלולה, ושהיא הייתה דרושה לש"ס - ואולי גם לחרדים האשכנזים - רק כסולם לרדת בו מעץ ההתחייבויות לתמוך רק במי שיחוקק להם חוק גיוס לטעמם. לכן החלטתי להקדיש את המאמר ל"חוק ההשתמטות" החדש הזה. חיפשתי חומר, התייעצתי עם הבינה המלאכותית. אולי בגלל קמצנות אני משתמש בגרסה חינמית, ואולי לכן שאלה אותי בינה אם כוונתי ל"חוק הגיוס הרך".
כבר אמרתי לא פעם, בעקבות חכמים ממני, שאם הצביעות הייתה מחלה אורטופדית – רוב הפוליטיקאים היו עטופים כל ימיהם בגבס. ראשי גוש השינוי הדגימו פליק־פלאק מפואר כשהחליפו את הנאצות לחרדים ולנתניהו על רקע "חוק ההשתמטות", במינוח "רך" ל"הסדרת מעמד בני הישיבות", חוק שהם מוכנים להעניק לחרדים - ובלבד שיעזרו להם לסלק את נתניהו.
לא עוד "טפילים" ה"עומדים על הדם". אמור מעתה: נמצאה נוסחה. הרי ברור שאי אפשר יהיה לגייס בכוח. בניגוד לרצונם ולמצוות רבותיהם. וזוכרים שהחרדים מתנדבים בזק"א וביד שרה, ושתמיד היה אפשר לעשות עסקים עם החרדים. זוכרים את אריה דרעי באוסלו? אחים אנחנו.
ובאותה נשימה כמעט: כל אלו שהכריזו אחרי 7 באוקטובר שעכשיו לא יהיה אפשר להכניס ערבים לממשלה או להישען עליהם מבחוץ, ובחודשים האחרונים נשבעו באוזני בוחריהם מן הימין־מרכז, מאוכזבי נתניהו והקואליציה שלו, שהם לא יכניסו ולא יישענו – הנה השתנו גם המנגינה וגם המילים. אהוד ברק, מבכירי הצבועים בארץ, הסביר שהבטחות בחירות הן "אוויר חם" ותו לא. ואכן, הצחנה הזו הולכת ומתפשטת.
בריאיון לרדיו 103FM אמר ברק כי אין צורך בגיוס כולל של צעירים חרדים לצה"ל, והציע מתווה מקוצר של שירות לאומי. תשעה חודשים, ביני ובינך, מהם? והוא עקבי. הרי בתור מומחה ביטחוני הוא אימץ את גישת הרמטכ"ל דן שומרון, שקבע שאנחנו צריכים צבא קטן וחכם.
לגבי החוכמה אינני יודע. אבל בתקופת ברק כראש ממשלה ואחר כך כשר ביטחון קוצצו אלפי תקני קבע, והוא הוביל קיצוץ ב"יחידות מיושנות" – חמש חטיבות טנקים וחטיבות נוספות בצבא היבשה קוצצו וירדו מסד"כ צה"ל בתקופתו ובהשראת תפיסת הביטחון המופלאה שלו. אז מי צריך בכלל חרדים?
ולכן דחה ברק את הקריאות לגיוס מלא, וטען לשיקולים מעשיים של הצבא עצמו: "ברור שצריך שוויון בנטל, אבל צה"ל לא מסוגל בין כך לקלוט את כל החרדים". והוא גם לא הסתיר את המניע לוויתור על חוק גיוס שוויוני: "ההבטחה הכי חשובה של גוש השינוי היא להסיר את נתניהו מהשלטון... אם יש איזושהי הבטחה אחרת שסותרת אותה, היא צריכה לזוז הצידה בפני ההבטחה המרכזית".
כדי להקים ממשלה, גם ממשלת מיעוט, יהיו גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויאיר לפיד מוכנים גם להכניס וגם לשבת עם מפלגות ערביות. ליברמן עדיין מכריז שהוא לא. בשום אופן לא. אבל אולי זה רק עניין של תג מחיר. מה ייתנו לו אם בכל זאת יישב קצת. ויישען טיפה, כפי שכבר עשה בממשלת בנט־לפיד.
רק על יאיר גולן אי אפשר לומר שהוא יפר התחייבות אם יכניס את רע"מ ויישען על המשותפת. הרי הוא שב והכריז שהוא מוכן לשתף את המפלגות הערביות בשלטון בישראל. הוא יודע שרע"מ אינם אלא "האחים המוסלמים" שחרטו על דגלם השמדת מדינת ישראל.
הוא יודע יפה מיהו יו"ר המשותפת יוסוף ג'בארין. מי שהיה בין מנסחי "מסמך החזון" מתוצרת ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, אשר כתוב בו: "ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית שיזמו האליטות היהודיות־ציוניות באירופה ובמערב. היא הוקמה בסיוע מדינות קולוניאליסטיות, והתחזקה בצל התעצמות ההגירה היהודית לפלשתין לאור תוצאות מלחמת העולם השנייה והשואה".
ותודה לדרור אידר, שגאל את הציטוט הזה מהמקום שהדמוקרטים דחפו אותו אליו, כי לא נעים. אידר גם הזכיר מה עוד כתב ג'בארין במסמך: "היותם של הערבים הפלסטינים בישראל בעלי הארץ המקוריים, שיש להם קשר אינטגרלי והיסטורי בינם למולדתם מבחינה רגשית, לאומית, דתית ותרבותית. והיותם חלק חי ובלתי נפרד מן העם הערבי הפלשתיני".
כלומר, הארץ לא של היהודים אלא של הערבים. ועם אלה גולן רוצה לשבת ומקווה שממשלת המיעוט של גוש השינוי תזכה לאמון הכנסת בקולותיהם. אמת, נכון: גם רבין השיג 61 תומכים לאוסלו בעזרת חמישה חברי כנסת מן המפלגות הערביות חד"ש ומד"ע. והיא הנותנת. הם יתמכו בכל דבר העשוי להמיט חורבן על ישראל.
ובנט? כשהתייחס לסוגיית השוויון בנטל וגיוס החרדים, שב והכריז: "על זה הבחירות". הוא הבטיח להקים את "ברית המשרתים", ובהבטחה זו גנב את קולות המילואימניקים הכורעים תחת הנטל. זו הייתה הכותרת של סרטון הבחירות שלו, "מהפכת המשרתים", גיוס החרדים ונערי הישיבות - "מי שלא משרת לא יקבל שקל! שקל!", זוכרים?
ואיזנקוט? הוא הבטיח שרע"מ לא תהיה חלק מממשלה בראשותו. "כל מפלגה בקואליציה תצטרך להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית... לתמוך בשירות חובה ולהכיר בחמאס כארגון טרור שצריך להשמיד אותו...אין מפלגה ערבית שמקבלת את התנאים". אבל חבריו מגולני, מפקדים אמיצים (בדימוס) בשדה הקרב, לא גילו אומץ דומה כש־30 מהם חתמו השבוע על מכתב הקורא לגדי "לגלות אומץ פוליטי", לקבל הכרעה קשה ולא לחשוש מביצוע "מעשה לא פופולרי".
לא היה בהם די אומץ אזרחי לכתוב בפשטות: להפר את ההתחייבות לבוחרים שלא לשבת עם מפלגות ערביות. הם סומכים עליו, כסמוך גולנצ'יק על גולנצ'יק, שיבין לבד למה הם מתכוונים. למה להם לצאת בעצמם בהכרזה "לא פופולרית"? ובזכות הניסוח העמום הזה הצליחו כמה יוצאי גולני הממוקמים היום בשמאל הקיצוני לגייס כמה נאמני רוח גולני שאינם שמאלנים, שחתמו אף הם. להערכתי, הגולנצ'יקים הלוחמים ומפקדיהם היום מתביישים בבדימוסים הללו.
בידוע: הפוליטיקה היא אומנות האפשרי. לעיתים אולי אין ברירה אלא לוותר על עקרונות "משניים" כדי להשיג יעדים חשובים יותר. אבל נוכח הרמייה וההונאה, גלגול העיניים המתחסד והשקר המתמשך לציבור כי "המפלגות הערביות לא יהיו חלק מהממשלה" (אלא רק יתמכו מבחוץ כדי להפיל את נתניהו), ושהם יחוקקו חוק גיוס ושוויון בנטל "בהסכמת החרדים", לא "חוק השתמטות" אלא "חוק רך" - לנוכח כל אלו עולה תחושת קבס.
הרי הם הוקיעו את נתניהו על כי הוא שקרן, רמאי ונוכל, אבל עכשיו מסבירים לנו ש"נתניהו היה עושה בדיוק אותו דבר". ואפילו נניח שכן – הרי הם הציגו עצמם כטובים יותר, ישרים (!) יותר, ועכשיו הם קוראים לעשות מעשי נתניהו? אני פוטר מראש את כל הטוקבקיסטים מהחובה הפנימית המפעמת בהם לכתוב לי "אבל נתניהו". הרי הם טענו שהם "שינוי" ושלא ינהגו כמוהו. שהם לא יסתפקו בהחלפת מיתוג מ"ממשלת גיוס ציונית" ל"ממשלת חירום לאומית".
בנסיבות אלו אפשר רק להתגעגע לג'ורג' אורוול, שכתב בספרו "1984": "מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בורות היא כוח". אורוול לפחות לא כתב "לא עם ערבים זה דווקא ביחד עם ערבים" וגם לא "ברית המשרתים תוקם עם משתמטים ועם ערבים".