לציבור בישראל, או לפחות לחלק ממנו, יש נטייה לשקוע מהר מאוד בדכדוך ולראות את העתיד, פרי ידינו, כעניין שאינו בידינו. זה מתרחש גם בעקבות הבחירות האחרונות. רבים ציפו להכרעה ברורה ומיידית שתביא להחלפת הממשלה. כשהתברר כי הקמת הממשלה מחייבת כמה מהלכים כדי ליצור את השינוי, מיד נפרשה עננת הדכדוך ורבים חשים כי נכנסנו לפלונטר שאינו ניתן להתרה.
ובכן, לא נכנסנו לשום פלונטר. אנחנו פשוט ניצבים מול השאלה הפשוטה, אם מנהיגות גוש השינוי תנהג על פי הבטחתה להשיג את מטרת-העל האמיתית של הבחירות שלהן חיכינו ארבע שנים: החלפת גוש הקואליציה בגוש השינוי. ובשפה פשוטה, חזרה למנהיגות שפויה, ליברלית, לא משיחית, שיודעת לייצר שוויון וצדק חברתי ואנושי ושאינה כפופה בכל ישותה למגזר החרדי ולימין הקיצוני. מנהיגות שתקיים עקרונות של שיטת משטר עם בלמים ואיזונים, ולא תפעל להעברת כוח השלטון כולו לממשלה שמטרתה המשך האחיזה בשלטון.
נשכח לרגע את שאלת הרכבת הממשלה. בתוצאות הבחירות בלטו לפחות שלושה שינויים דרמטיים המבטאים את רצון העם. השינוי הראשון - גוש הקואליציה התרסק מ-68 מנדטים ל-53 מנדטים. אין לו מנדט להקים ממשלה. השינוי השני - המפלגות החרדיות, ובמיוחד ש"ס, איבדו משמעותית מכוחן. ש"ס, שבתקופת הזוהר שלה, בחירות 1999, זכתה ב-17 מנדטים, עומדת היום על שישה בלבד.
אחת הסיבות לצניחה זו היא אי-הבנתו של אריה דרעי את ערכיו של ציבור המצביעים למפלגתו. מצביעים אלה אינם מזדהים עם עמדתה של מנהיגות המפלגה, המעודדת השתמטות משירות בצה"ל. דרעי שאף למצוא חן בעיני הרבנים ואיבד את מצביעיו. דווקא אחרי שנות ניסיון רבות הוא מסמן כיום את הכישלון הגדול ביותר של מנהיגות פוליטית.
לא נוכל לוותר על זהותה של ישראל כמדינה יהודית. ההיסטוריה הכואבת הוכיחה כי ביטחון היהודים, וחירות אישית ולאומית שלהם, יושגו רק במדינה יהודית חזקה ועצמאית. עמדות המפלגות בשאלת חובת הגיוס של צעירי המגזר החרדי השפיעו עמוקות על תוצאות הבחירות. אלה שסימנו את המשך ההשתמטות - הפסידו.
זהו הנושא שעל פיו ייבחנו מפלגות גוש השינוי, וללא כל פשרות של הונאה עצמית. תוספת של 40-50 אלף לוחמים קרביים מקרב המגזר החרדי תוך שנתיים - זה מה שאנו זקוקים לו כדי ליצור שוויון ראשוני בחברה הישראלית.
השינוי השלישי שחל הוא שהמנצחים הגדולים בבחירות הם מנסור עבאס ויואב סגלוביץ’. שני הפוליטיקאים מבשרים פריצת דרך אמיתית במבנה הפוליטי ובתודעה הפוליטית של ישראל. מוסלמי ויהודי, שניהם ישראלים, משתפים פעולה במפלגה פוליטית בהתאם ליעד שבא לביטוי במגילת העצמאות.
קיימת בציבור מסה שמוכנה לשינוי, ומה שנדרש הוא יחידים המוכנים להוביל אישית ובאומץ את הדרך. האיחוד בין מנסור עבאס ליואב סגלוביץ’ העלה את רע"ם מחמישה לשמונה מנדטים והוכיח כי ציבור גדול במגזר הערבי מעוניין בשיתוף פעולה מוגבר עם המדינה. פריצת דרך זו תירשם בהיסטוריה של ישראל.
בדרום אפריקה, בעבר, משטר האפרטהייד הגזעני פגע קשות במעמד המדינה בעולם ואף החליש אותה מבפנים. היה זה דה קלרק, מנהיג המפלגה הלאומית ונשיא המדינה, שהוביל את השינוי אשר רבים לא האמינו כי יש לו סיכוי להתממש אי פעם. דוגמה זו רלוונטית לנו שכן תפיסת עולם גזענית מושרשת גם בקרב הציבור בישראל.