אריה דרעי לא מסתגר בביתו כי הוא נשבר. הוא מסתגר בביתו כי הוא מכיר את ש"ס טוב יותר מכל אחד אחר, והוא יודע בדיוק איזה תרגיל עובד שם כל פעם מחדש.
התוצאה של 6 מנדטים היא לא סתם כישלון, היא רעידת אדמה. מפלגה שהייתה פעם כוח של 17 מנדטים, מפלגה שהתיימרה לייצג את כל המזרחים בישראל, הופכת בן לילה למפלגת נישה קטנה. אובדן של כמאה אלף קולות תחת הנהגתו של דרעי הוא כתב אישום פוליטי חמור. ובש"ס, כמו בש"ס, אין שום דבר שקורה במקרה.
דרעי מפזר רמזים על פרישה, והרבנים וחברי הכנסת רצים לביתו כדי לשכנע אותו להישאר. זה לא דרמה, זו הצגה. זהו תרגיל "תחזיקו אותי" הקלאסי של דרעי. הוא יוצר משבר, נותן לכולם להרגיש שהבית בוער, ואז מאפשר להם לבוא ולהתחנן בפניו שיישאר. ככה הוא חוזר לא כמי שנכשל, אלא כמי שהתנועה זקוקה לו, כמי שהרבנים עצמם ביקשו ממנו להציל את הספינה.
וזה עובד לו כי הוא באמת שולט בכל. דרעי מעולם לא היה פקיד של הרבנים. הוא היה זה שהפך אותם לחותמת גומי. הוא שולט במוסדות, בתקציבים, ברשימות, במינויים. אין בש"ס אף גורם שיכול להזיז אותו בלי שהוא ירצה. לכן כל הדיבורים על "הדחה" הם בשלב זה בעיקר פנטזיה של חצרות רבניות שמרגישות שהקרקע נשמטת תחתיהן.
אבל אסור להתעלם מהזרמים התת-קרקעיים. לראשונה מזה שנים, יש רבנים בש"ס שמעזים לשאול בקול רם את השאלה האסורה: אולי דרעי הוא הבעיה, לא הפתרון? אולי ההתמכרות שלו לכוח, לפוליטיקה של דילים ולשלטון בכל מחיר, היא זו שרוקנה את התנועה מהנשמה שלה והבריחה מאה אלף מצביעים?
בינתיים, התרחיש של התנגדות פומבית עדיין רחוק. הרבנים מפחדים מדרעי יותר משהם כועסים עליו. הם יודעים שמאבק פומבי איתו יפצל את התנועה ויגמור אותה סופית.
לכן, ההימור הסביר הוא שדרעי יישאר. הוא יצא מהבית כשהוא מחוזק, עם ברכת הרבנים, ועם סיפור חדש: לא אני נכשלתי, המערכת כשלה, ואני האיש היחיד שיכול לתקן. זו השיטה שלו כבר שלושים שנה. והיא כנראה תעבוד גם הפעם.