הנה משהו שאמרו לכם רק 348,908 פעמים בחייכם: הרשת היא מקום מסוכן ומלא נוכלים. כנופיות של אפריקאים מתוחכמים מהקצה השני של העולם, שינסו לדוג את פרטי חשבון הבנק שלכם בערמומיות, מאפיה בינלאומית של האקרים שיותר מכל דבר אחר, ישמחו לדלג לכם לתוך חשבון הג'ימייל ולהשתלט עליו. אחת לדקה בממוצע קשישה אלמנה ממדינה מרוחקת שוכבת על ערש דווי ומורישה את הונה העצום באמצעות מייל לפלוני אלמוני שמעולם לא פגשה, אם הוא רק יואיל לנדב לה את מספר האשראי שלו כדי שתוכל להסדיר את העניין.
בין מעט הסיבות שגורמות לי להתגאות בעצמי, נמצאת יכולת העל שלי לזהות ממרחק מעשה נוכלות. מדובר בכישרון מלידה שאני די מבסוטה ממנו (לצערי, הוא מושבת בכל מה שנוגע לדייטינג). ידעתי לזהות לינקים לווירוסים עוד בימים שבהם הפיד בפייסבוק היה מוצף בהודעות “גלה מי צפה בפרופיל שלך!" ולהזהיר חברים מפני עוד איזו אסייתית מסתורית שרוצה להיות ה-BFF החדשה שלהם.
יכולת הזיהוי הפנומנלית שלי הצילה אותי גם לא פעם גם מטלפיו השמנוניות של שרלטן זה או אחר שנקרה בדרכי בעולם האמיתי. לא תמיד ידעתי את זה בזמן אמת, זו לרוב הייתה אינטואיציה שהיה לי קשה להתעלם ממנה, אבל החיים הם משונים מספיק באופן שבו הם שולחים לך מסרים עדינים מהעבר: זוכרת את הבחור החלקלק ההוא מהעבודה ההיא לפני שנתיים, שנראה לך חשוד? אז צדקת. זה תמיד נחמד.
השבוע גיליתי שמאחורי קנוניה של אדם אחד שנרקחה בפייסבוק, עומד אדם שאני מכירה. זה התחיל מסטטוס שכתב גיא גולד: "אתמול פנה אלי פה איזה איש שהציג את עצמו בצורה מאוד מכובדת וביקש שאעזור לו", הוא כתב. "סיפר שהוא קורא את הפוסטים שלי בהנאה רבה, במיוחד את אלו שמיועדים לעזרה לזולת, בירך אותי על פועלי וחשף בפני כי אביו חולה בסרטן והוא זקוק בדחיפות לסכום כסף בן כמה אלפים כדי לסבסד טיפולים. האיש אף שלח לי מסמך רפואי שכביכול מחזק את סיפורו.
במקרה לחלוטין וקצת לפני שהתכוונתי לפרסם את הנושא, קיבלתי הודעה מבחור חביב שחשף בפני שהחבוב עם האב חולה הסרטן לכאורה, הוא בכלל רמאי ונוכל ידוע. ביקשתי הוכחות לטענתו וקיבלתי די והותר. לסיכום, הפעם השארתי את השם של הנוכל אנונימי, אבל הבא שינסה לנצל את הבמה שלי לרעה ויגרום לי לשקר לעוקבים שלי - ישלם על זה ביוקר. חייב לציין שאני קצת בהלם שעבור כמה אלפים, אדם ימציא כי אביו חולה בסרטן. קצת בהלם וקצת מאוכזב מהאנושות".
השבוע גיליתי שמאחורי קנוניה של אדם אחד שנרקחה בפייסבוק, עומד אדם שאני מכירה. זה התחיל מסטטוס שכתב גיא גולד: "אתמול פנה אלי פה איזה איש שהציג את עצמו בצורה מאוד מכובדת וביקש שאעזור לו", הוא כתב. "סיפר שהוא קורא את הפוסטים שלי בהנאה רבה, במיוחד את אלו שמיועדים לעזרה לזולת, בירך אותי על פועלי וחשף בפני כי אביו חולה בסרטן והוא זקוק בדחיפות לסכום כסף בן כמה אלפים כדי לסבסד טיפולים. האיש אף שלח לי מסמך רפואי שכביכול מחזק את סיפורו.
במקרה לחלוטין וקצת לפני שהתכוונתי לפרסם את הנושא, קיבלתי הודעה מבחור חביב שחשף בפני שהחבוב עם האב חולה הסרטן לכאורה, הוא בכלל רמאי ונוכל ידוע. ביקשתי הוכחות לטענתו וקיבלתי די והותר. לסיכום, הפעם השארתי את השם של הנוכל אנונימי, אבל הבא שינסה לנצל את הבמה שלי לרעה ויגרום לי לשקר לעוקבים שלי - ישלם על זה ביוקר. חייב לציין שאני קצת בהלם שעבור כמה אלפים, אדם ימציא כי אביו חולה בסרטן. קצת בהלם וקצת מאוכזב מהאנושות".
לא היה לי מושג שהנוכל מאחורי אותו סטטוס הוא ד', שעבד מולי לפני כשנתיים לתקופה קצרה. הפוסט של גולד הוביל לפוסט של בחור בשם טל בוחבוט, שחשף את שמו המלא וגולל סיפור מעורר בחילה על ניסיונות עשיקה קודמים של אותו ד'. אז הסתבר שהוא פנה לכמה וכמה חברי פייסבוק שלו עם אותה בקשה, לתרום כספים לאביו חולה הסרטן. צילום מסך של אחת ההודעות שלו התחיל להתגלגל ברשת והגיע, סביר להניח, לעיניהם של כמה אלפי אנשים. הוא בינתיים מחק את הפרופיל שלו והתחיל לתקשר עם העולם דרך חבר כלשהו, שהבטיח שהוא יחזיר לכולם את הכסף.
הסיפור הזה הזכיר לי את הפרצוף העגלגל והבוהק של ד'. הזכיר לי איך תיעבתי אותו מהשנייה הראשונה שפגשתי אותו. משהו בו פשוט לא הסתדר לי. התחלתי לעבוד כעורכת תוכן פרילנס בחברת קוסמטיקה שבה שימש כאיש מחשבים. כבר בימים הראשונים זיהיתי שמדובר בטיפוס שהפך את הדרכים הלא כשרות לספורט אולימפי - הוא ניסה לפלוש לתחום העבודה שלי בכל דרך, לגרום לי להיראות רע מול המעסיקים, שלח מיילים בתפוצת נאט"ו ובהם ביקורת לא רלוונטית על העבודה שלי, גרר אותי למריבות איתו לעיני כל המכותבים. אחרי חודשיים הוא הצליח להתיש אותי סופית ועזבתי את המקום בלי לחשוב עליו או על ד' יותר מדי.
הסיפור הזה הזכיר לי את הפרצוף העגלגל והבוהק של ד'. הזכיר לי איך תיעבתי אותו מהשנייה הראשונה שפגשתי אותו. משהו בו פשוט לא הסתדר לי. התחלתי לעבוד כעורכת תוכן פרילנס בחברת קוסמטיקה שבה שימש כאיש מחשבים. כבר בימים הראשונים זיהיתי שמדובר בטיפוס שהפך את הדרכים הלא כשרות לספורט אולימפי - הוא ניסה לפלוש לתחום העבודה שלי בכל דרך, לגרום לי להיראות רע מול המעסיקים, שלח מיילים בתפוצת נאט"ו ובהם ביקורת לא רלוונטית על העבודה שלי, גרר אותי למריבות איתו לעיני כל המכותבים. אחרי חודשיים הוא הצליח להתיש אותי סופית ועזבתי את המקום בלי לחשוב עליו או על ד' יותר מדי.
כמה חודשים אחר כך התחילו לזרום אלי סיפורים על מעלליו בחברה: איך גזל אלפי שקלים מהקולגות שלו ומהחברה עצמה, איך סיפר לכולם שהוריו חולים מאוד וסחט את הלימון הרקוב הזה עד הסוף. איך הוא פשוט מתהלך על עננה סבוכה של שקרים ורמאות. אין לי מושג מה מכל זה היה נכון ומה לא, זה אף פעם לא באמת העסיק אותי. בפעמים הספורות שבהן שמו אוזכר בדרך זו או אחרת, תקפה אותי בחילה. שמחתי רק שהוא לפחות לא ניסה לגזול גם ממני כספים. שמחתי בשבילו, כי אחרת עד היום לא היו מצליחים לאתר את הגופה שלו. ואז אותו פרצוף, עדיין עגלגל ובוהק מזיעה, הופיע בפיד שלי תחת הכותרת “זהירות, נוכל" ויכולתי רק לחייך לעצמי. מה לעשות, שמחה לאיד היא נעימה לפעמים.
מה שמדהים בסיפור הזה הוא היכולת של הבחור הזה להסתובב במדינה במשך שנים, לקחת כספים מאנשים ולהמשיך להתקיים כאילו אין בתי כלא בעולם. גם כאן היה צורך בשיימינג כדי לוודא שאיש לא ייפול לתכסיסים שלו שוב. הבעיה היא שגם סיפורים בפייסבוק נוטים להיבלע בבליל היומיומי של סיפורים אחרים, טריים יותר, על נוכלים אחרים, גדולים ומרושעים יותר. ו-ד' כנראה עוד ישוב למעלליו. זו דרכם של נוכלים. אני יכולה רק לקוות שאנשים ידעו לתייק אותו מיד במקום המיועד לו - תיבת הספאם האנושי.