חיים לוינסון צריך לצאת למסע הופעות ברחבי הארץ עם השיפוד שעליו סובב את סמדר מורס. אין כמו שמחה לאיד עסיסית, ומורס, אני מודה, סיפקה לי אחת כזאת. אז תודה, סמדר. אנחנו ראויים לאיך נגיד את זה? משהו ומישהו שונה ממך.
זאת לא שאלה של ימין או שמאל, של כן או לא ביבי. זו שאלה פשוטה של איזה טיפוס של אדם, בעל אילו תכונות, אנחנו מעוניינים שיישב בבית המחוקקים שלנו. הנה כמה מהתכונות שהפגינה מורס אצל לוינסון, וגם אצל ברקו ומוריה ברשת 13: התפרצות לדברי האחר, העדפת הצעקה הזועמת על פני קשב ולו מינימלי לאחר, השמעה חוזרת של ביטויים תוקפניים שהתאמנה עליהם בבית ("שמאלנים, אנרכיסטים, קפלניסטים") המיועדים כמובן ל"בייס", וכמובן דקלומי דף המסרים - ראש הממשלה נלחם בשבע חזיתות וכו'.
הבעיה של סמדר מורס אינה מגרעותיה הבולטות. הבעיה מבחינתה שגם במגרעותיה היא אינה מוצלחת מספיק. ברשימת הליכוד דהיום, שאליה מורס ככל הנראה מכוונת, יש תגרנים ותגרניות מוכשרים הרבה יותר ממנה. מורס בוחרת במודע ללכת על הטיקט של הפה הגדול, אבל ליד הפיות הגדולים שיש בליכוד היא אפילו לא פיצוחים. מורס יכולה לצווח עד השמיים "שמאלנים, אנרכיסטים, קפלניסטים", אבל את טלי גוטליב סופרסטאר היא אפילו לא מדגדגת. וכל רעיון מושך תשומת לב שעולה בדעתה אמסלם כבר חשב אותו ב-48'.
מילא, תארו לכם רעיון נועז, מורס הייתה בוחרת לבנות לעצמה תדמית אחרת, מנומסת, קשובה, מחפשת את המאחד - אחת מהמודל הזה בהחלט יכולה להיות מרענן נעים ברשימת הליכוד. אבל דא עקא, דמיונה הפוליטי של מורס לא ממריא לגבהים הללו, ועל כן אני חושש שאת אולם המליאה היא תראה רק בטלוויזיה, והחינוך יחזור להתבשם מיכולותיה המיוחדות.