תחקיר המבקר בערוץ 12 של יוסי מזרחי, חשף אמש פרשת שחיתות חדשה, שוב על שר נוסף בממשלה, איך לא, מהליכוד. אחרי פרשת מאי גולן, והחשדות החמורים על הג’ובים למקורבים ומעבדת הסמים, לצד עד מדינה, מתברר כי גם בירושלים התפתחה שיטה דומה והפעם במרכז העניינים נמצא שר בכיר בממשלה, דודי אמסלם. אמסלם, זה שמטיף ומשמיץ שנים על בימת הכנסת ליריביו הפוליטיים על שחיתויות, נתפס בעצמו כמי שמנהל מכונת ג׳ובים מטונפת למקורביו על חשבון משלמי המיסים. ואם לא די בכך מסדר ג'ובים שלא מאוישים כלל, לצד דיווחים כוזבים.
השר לשיתוף פעולה אזורי, דודי אמסלם, כבר נשאל בעבר על מינוי ג'ובים למקורביו והשיב בציניות לעיתונאי, "אז את מי את רוצה שאני ימנה", אלא שכעת אנחנו מגלים שזה כלל לא נאמר בציניות, ואמסלם פשוט משתין מהמקפצה. אמש הביא יוסי מזרחי תחקיר מלא עם הוכחות ועדויות, שאמורות להוליד חקירה במשטרה בשלב הבא. הממצאים שמציג מזרחי מעלים תמונה מכוערת של משרות פיקטיביות, מינויים משפחתיים ושחיתות בצמרת, שחיתות שכבר נראה כי הפכה לשגרה במסדרונות הממשלה. ככל שאתה יותר מושחת ככה גדלים הסיכויים שלך להיות חבר בליכוד.
בראש התחקיר עומדת, סיגלית יונה, בת זוגו של אמסלם לפי גורמים שונים ולפי מזרחי, שמועסקת בעיריית ירושלים, בה מכהן ראש העיר משה ליאון, מקורבו של השר דודי אמסלם. העירייה כבר שכרה בעבר חוקרים פרטיים שמצאו כי נוכחותה של יונה, במשרד כמעט ולא קיימת. היא מחתימה כרטיס מדי בוקר, נעלמת למשך היום וחוזרת רק בערב כדי להחתים שוב, אבל המשכורת דופקת כמו שעון.
במקביל, התחקיר מראה כי היא קיבלה גם תוספות שכר של אלפי שקלים על "עבודה ציבורית" שמעולם לא בוצעה בפועל. מבקרת העירייה הגישה דוח חמור אודות סיגלית אלא שהקרבה כנראה לשר בלעה את הדוח מתחת לפני השטח ועולם כמנהגו נוהג. ועל מנת לטשטש עכבות היא, עזבה את בנייני העיריה המרכזיים ועברה לבניין מרוחק קטן, מבלי עובדים שיבחינו בהיעדרותה, שגם אליו היא לא מגיעה, אבל אחד העובדים נוהג להחתים עבורה כרטיס מדי יום.
תחקירן ערוץ 12, מתעמת עם סיגלית מול עדשות המצלמה, הכיצד ייתכן שהיא מקבלת שכר חודשים ארוכים מבלי להגיע לעבודה. היא מכחישה למרות הראיות שסופקו וממהרת להכחיש קשר זוגי עם השר אמסלם, גם השר מיהר להכחיש. ההכחשה הזו איננה שולית, כי אם יוכח קשר רומנטי, המינויים של סיגלית יונה, של בתה ושל האחיין, עלולים להתגלות בניגוד לחוק.
הסיפור לא עוצר שם. כי מינוי מקורבים ממשיך גם לבתה, יפית יונה, שמונתה לראש המטה של אמסלם בלשכתו. אחיינה של יונה, נהוראי רפאלי, הפך לנהגו הצמוד של השר. בתוך זמן קצר נרקמה רשת משפחתית שלמה סביב השר, כשכולם נהנים ממשרות ציבוריות הממומנות מכספי משלם המיסים. הציבור מממן, והמשפחה נהנית.
התחקיר גם מציב את ראש העיר ירושלים, משה ליאון במרכז הבמה, והיחסים עם דודי אמסלם, שמעלים עין מהחתמות כרטיס פיקטיביות. גם ראש העיר, משה לאון צריך להיחקר על כך. רק נזכיר שפרשה דומה הייתה לו עם אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו כשלא סיפק דוח על שעות עבודתה והיקף המשרה של שרה נתניהו כעובדת סוציאלית בעירייה.
התמונה שעולה מזכירה מאוד את פרשת מאי גולן שנחשפה לאחרונה. מדובר באותה שיטה של מקורבים נהנים ממשרות נוחות, נהנים ממשרות אבל לא מבצעים אותן, הכסף הציבורי משמש כמנגנון חלוקה פנימי, והאמון של הציבור במערכת הפוליטית כבר איבד לגמרי אחיזה.
אמסלם, שזכור מהעבר כמי שביקר ותקף את גדעון סער כשהיה שר המשפטים, על כך שאשתו גאולה אבן הרוויחה שכר גבוה מתאגיד ציבורי בזמן שהוא נושא משרה בממשלה, כעת מוצא את עצמו בדיוק באותו מצב שעליו לגלג, רק גרוע מכך. זו אינה עוד פרשה פיקנטית אלא סוגיה מהותית הנוגעת לשימוש בכספי ציבור, לניגודי עניינים, ולשחיקת האמון הציבורי במי שנבחרו לשרת אותו.