בגיל 34, לפני 22 שנים, מונה הרצי הלוי למפקד סיירת מטכ"ל. בגיל 31, לפני שנה, קיבל יאיר נתניהו תעודת לע"מ. הערך בוויקיפדיה מציין את העובדה בתור הישג מרשים. הרמטכ"ל והנסיך, כל אחד וההישגים שלו.
החרדים יקבלו את המתווה? התנאי של נתניהו לחוק הגיוס והתגובה של גנץ
מאז 1948: כך הפכה סוגיית גיוס בני הישיבות לתפוח אדמה לוהט עבור ממשלות ישראל
ברור שהרקורד של יאיר נתניהו מאפשר לו לחלק ציונים לרמטכ"ל: לא לכל אחד במדינת ישראל יש תעודה של לשכת העיתונות הממשלתית. עובדה שלראש הממשלה לקח יממה להגיב ולהעניק גיבוי לרמטכ"ל. נתניהו האב לא הקל ראש ולא הגיב באופן מיידי.
שאלת מיליון הדולר היא אם ינסה ראש הממשלה להדחיק את המסקנה הפשוטה והמתבקשת מאירועי השבוע, והיא שהערכותיו הקודרות של הרמטכ"ל באשר לרוחו של צה"ל, ואיומי השותפות החרדיות הקואליציוניות להתנגד להמשך החקיקה ברפורמה המשפטית - אלה ואלה פירות של אותו עץ מורעל. לעץ שני ענפים, חוק לימוד תורה של משה גפני וחוק הגיוס.
על פניו, יש מידה לא מבוטלת של צדק בטענה שאסור לדרג הפוליטי להתחשב בעמדת הפיקוד הצבאי ואנשי מילואים. אחרת, כל קדנציה תהפוך למבחן, וכל הכרעה בבחירות תוביל לסירוב פקודה מצדם של המפסידים. ככה לא מנהלים את צבא העם. חייבים לשמור על כללי המשחק. ללא ספק. אבל רק כל עוד הצבא הוא צבא העם.
ישראל חוותה משברים ועימותים שקרעו את בשרה והותירו פצעים מדממים. ועם זאת, בכל שנותיה של המדינה לא התערער אחד מיסודות קיומה. מעולם לא עמדה בסימן שאלה החיוניות לשרת בצה"ל. מה זה היה לנו? מה נשתנה קיץ 2023 מכל 75 השנים?
זה כמו לשאול מדוע באף קדנציה של הליכוד לא יצאו מאות אלפים לרחובות מדי שבוע. התשובה היא אותה התשובה. מאות אלפי המפגינים לא יוצאים לרחובות בלילות גשם ובימי חמסין כדי להפיל ממשלת הליכוד. הם כבר ראו ממשלות הליכוד. טייסים ואנשי מילואים שוקלים אם להתייצב לשירות לא בגלל חוסר שביעות רצון מתוצאת הבחירות. מן הסתם עברו עליהם מערכות בחירות לא פעם ולא פעמיים ולא כל תוצאה סיפקה אותם.
חצי ישרתו, חצי ישתמטו
לראשונה בתולדות המדינה ממשלה נבחרת הפרה בצורה בוטה וגלויה שתי מוסכמות. הראשונה, כללית ומשותפת לכל מדינה דמוקרטית: ממשלה נבחרת היא ממשלת כל אזרחיה. הממשלה אפילו אינה טורחת לשלם מס שפתיים לעיקרון שמחייב אותה לדאוג לטובת כלל הציבור. היא מצהירה ומבהירה קבל עם ועדה כי היא פועלת אך ורק לטובת בוחריה, ליתר דיוק, אך ורק לטובת המגזרים שמיוצגים בקואליציה.
המוסכמה השנייה היא מוסכמה ישראלית מקודשת, מאבני היסוד של המדינה. מוסכמה המעגנת את צה"ל בתור ערך לאומי. המציאות המעוותת שבה מגזר שלם משתמט משירות בצה"ל בצורה ממוסדת אין בה חדש כשלעצמה. חלקים גדולים בחברה מודעים להיעדר פתרון קסם. החברה הישראלית למדה להבליג, לדחוק ולדחות.
הסתדרנו עם תחבושת מאולתרת במשך עשרות שנים, עד שבאה ממשלת גפני־סמוטריץ'־בן גביר וקרעה את התחבושת. שרטטה פתרון סופי שהוא מפלה וגם משפיל. איך אמר משה גפני? חצי העם ילמד תורה. החצי השני ישרת בצבא, יעבוד ויספוג השפלות כשבנותיו מבקשות לעלות לאוטובוס.
גם אם הקואליציה תגנוז את הצעת חוק ערך לימוד התורה שיזם גפני, חוק הגיוס שהיא מחויבת לקדם מעגן את אותו העיקרון. מדינת ישראל משדרת בגלוי כי בעיניה אזרח אשר לומד בישיבה חרדית (החקיקה לא מתייחסת כמובן לישיבות הסדר), אשר לא מניף את דגל המדינה, לא מתאבל ביום הזיכרון ולא חוגג את יום העצמאות, תורם לא פחות מחייל או מקצין צה"ל. זוהי הכרזה רשמית כי צה"ל חדל מלהיות צבא העם. זוהי הצהרה אנטי־ציונית ברורה, חדה ופוצעת כתער.
אין מקום לסרבנות בגלל מדיניות שלא מקובלת עליך. בגלל תוצאת בחירות מאכזבת. בגלל שירת נשים. בגלל פינוי יישוב. בגלל צורך לשמור על יישוב. בגלל מלחמה שמבחינתך היא מיותרת. אבל כשהממשלה מבהירה כי דם חיילי צה"ל סמוק פחות, ומקדמת בגלוי את חזונו של יו"ר ועדת הכספים (חצי העם ישרת, חצי העם ישתמט), חוסר נכונות לשרת הוא לא סרבנות.
אה, כן. איפה בדיוק יאיר נתניהו עושה מילואים? חבר שואל.
הרבנים והעסקנים הסתנוורו
עם פרוץ המחאה, כשהתוכנית של יריב לוין ושמחה רוטמן החלה לקרטע, יהדות התורה התייצבה בחזית ואף הגדילה לעשות והציבה אולטימטום לנתניהו: דורשים לחוקק את פסקת ההתגברות בגרסתה הנוקשה ביותר, שתאפשר לפסול החלטות בג"ץ ברוב של 61. השבוע דרשו ראשיה במפגיע לעצור את החקיקה. נכון שבו ביום הם נסוגו מהדרישה, אבל לא מדובר בעמדה רגעית, מקרית או לא מחושבת: כבר לפני כחודש קרא העיתון "יתד נאמן" לשמור מרחק מתוכניתם של לוין ורוטמן.
משהו התרחש בטווח הזמן שבין פורים לט׳ באב. משהו גרם להנהגה החרדית לשנות את עמדתה ב־180 מעלות. הסיבה היא אותה הסיבה שבגללה גוברת ההתמרמרות בצה"ל: ניסיון ההפיכה המשטרית מזוהה עם חוק לימוד תורה ועם חוק הגיוס.
מאז קום המדינה נהגה ההנהגה החרדית האשכנזית בשיטה של בדלנות והתגוננות, כשציפיותיה מהמדינה היהודית כמו ציפיותיו של רבן יוחנן בן זכאי מהשלטון הרומי - תנו לנו את בני ברק ואת תלמידי ישיבותיה ודי בכך. נקים אוטונומיה, ננהל את חיינו, העיקר אל תתערבו. ישראל אייכלר, מהח"כים הוותיקים מטעם יהדות התורה, אמר לי בראיון עיתונאי שערכתי איתו לפני כ־20 שנה: "אני בכנסת כמו יהודי אצל הפריץ, ב'סיים' הפולני". זאת הגישה, רק שבשונה מהפריץ, ישראל נתפסת בעיני ההנהגה החרדית כמי שחייבת גם לפרנס.
יריבות פוליטית בין הליכוד והעבודה של פעם, כשכל אחת הייתה מוכנה לשלם אתנן לסיעות החרדיות, הולידה יצור כלאיים מוזר ביותר: מדינה יהודית שמחויבת להמשיך בנוהל החלוקה. ואילו בשני העשורים האחרונים המגמה החלה להשתנות, כשהאסטרטגיה המסורתית של בדלנות והסתגרות מתחלפת בהדרגה בנטייה של זליגה מעבר לחומות מלווה בתביעה לשינוי כללים במרחב הציבורי, בתחבורה, במוסדות ההשכלה הגבוהה, באירועי תרבות בחוצות ובכיכרות ובגנים הלאומיים (שלום לשרה עידית סילמן).
באופן פרדוקסלי דווקא השותפות עם ש"ס, מפלגה פתוחה יותר שפונה לציבור מסורתי רחב, מחזקת את הדרישות לעצב מחדש את המרחב הציבורי בישראל. נהגים באשדוד שהתאהבו בהפרדה מגדרית ובתפקיד אנשי משמרת הצניעות, מן הסתם מאזינים לשיעורי המטיפים דוגמת הרב אמנון יצחק או הרב בן ציון מוצפי, זה האחרון יצא השבוע במתקפה חריפה על משפחות שנוהגות לבלות את ימי אוגוסט בבתי מלון. המתקפה היא מטעמי צניעות, כמובן.
הקמת הממשלה החרדית הראשונה בתולדות המדינה סנוורה את הרבנים ואת העסקנים וגם את השטח החרדי. את הבייס. בהרכב הקואליציה (שאינו משקף את יחסי הכוחות בין הקבוצות בחברה) הם זיהו קיום הבטחה דמוגרפית מתוקה. תוכנית לוין־רוטמן נועדה מבחינתם לסלול את דרך המלך למדינה חרדית. על כן דרשה יהדות התורה את פסקת ההתגברות בגרסה של 61.
חלפו כמה חודשים והם התפכחו. ההפגנות העירו אותם. הם נבהלו לגלות כי הם היעד. הם הכתובת. לוין ורוטמן פתחו תיבת פנדורה. במשך שנים התאמצו לפיד וליברמן להעיר מרבצו את הציבור החילוני. הם לא ממש הצליחו. באו לוין ורוטמן ועשו את המלאכה בתוך חודשים ספורים.
בשונה מבצלאל סמוטריץ' ומאיתמר בן גביר, פוליטיקאים חרדים הם לא טירונים מתלהבים.
סמוטריץ' ובן גביר סבורים שהציבור מעבר לבייס שלהם כמעט לא קיים. ומי שקיים צפוי להתפכח, מלבד קומץ אויבים ואנשי שמאל בוגדני. לעומתם, דרעי וגפני ואפילו יצחק גולדקנופף מודעים היטב לקיומו של הציבור הרחב מעבר לחומות האוטונומיה ומעבר לאוהדי הרב מוצפי. אז ההנהגה החרדית חוזרת לעמדה הבדלנית. לא לחינם התריע "יתד נאמן" על מה שהתריע.
רק שהם נסוגים לאחור חמישה חודשים מאוחר מדי. נכון, נתניהו מחויב להעביר את חוק הגיוס, אבל יוזמי ההפיכה המשטרית הציפו את המדינה בים סוער - ומאה פוליטיקאים חרדים חכמים כבר לא יצליחו למשות את אבן החקיקה שלהם יבשה החוצה. לא בכדי יואב גלנט הודיע כי יתקשה לחתום על החוק. נתניהו של פעם היה מצליח לרבע את המעגל. אבו יאיר, קשה לדעת אם יצליח.