הבהלה שפרצה אתמול בבלפור מוצדקת. הסיבות אינן פוליטיות, אלא משפטיות. המהלך האמיץ של גדעון סער מרחיק את הבחירות. למי שעוד לא הבין: המניעים היחידים של נתניהו הם שלושת סעיפי האישום נגדו. שוחד, מרמה והפרת אמונים. אין בלתם. לא קורונה, לא רפורמות במערכת המשפט, לא הקמת ממשלה. ברגע שגדעון סער מקים מפלגה, בהנחה שהוא נכנס לכנסת, הסיכוי של נתניהו להגיע ל־61 ידיים שיעניקו לו חסינות/התגברות ויבטלו את המשפט צונח פלאים. יכול להיות שגם ח"כ מנסור עבאס הפך אתמול בערב בן לילה מכרכרה מלכותית לדלעת. ברגע שהסיכוי הזה צונח, גם הבחירות צונחות. זה לא סופי, זה פתוח לדיון, אבל זו הייתה התמונה אתמול בערב.

הבלפוריסטים דיברו אתמול על נפילת החומה. התפרקות. הם הצליחו להדביק על ליברמן תגית "שמאל", למרות שליברמן ימני בהרבה מנתניהו. הם הצליחו להפוך את בנט לסוג של ילד כאפות, למרות שגם בנט ימני בהרבה מנתניהו. לגדעון סער יהיה להם קשה לעשות את זה. סער הוא בשר מבשרו של הליכוד. עמדותיו הימניות מוכחות וממוסמכות בבטון יצוק, תמיד לימינו של נתניהו. סער יכול להיות סנונית ראשונה שמבשרת את בוא החורף של בלפור. סער הוא ימין אמיתי שאומר "רק לא ביבי". ויש לו את כל הסיבות שבעולם. אני מניח שבלילה החולף עלו על יצועם לא מעט חברי כנסת מקורנפים שמתקוטטים בשנתיים האחרונות עם שרידי מצפונם ושאלו את עצמם כמה שאלות קשות. אני לא בטוח שהיו להם תשובות.

גדעון סער מכחיש שיקים מפלגה בראיון לחדשות 13, לפני כחודש

לאן תוליך פרישתו של סער? הכי הגיוני - לביטול הבחירות. נתניהו כבר שיגר בעקיפין הצעת פשרה מרחיקת לכת לגנץ בימים האחרונים, אבל קיבל התעלמות. אני מעריך שהוא צפוי לשגר לו הצעה משודרגת. משהו כזה: כהונת נתניהו כראש ממשלה תוארך משנה וחצי לשנתיים. כלומר, החילופים לא יהיו בנובמבר 2021 אלא באפריל 2022. הממשלה והכנסת יעבירו תקציב תלת־שנתי, מה שירגיע את גנץ באופן סופי לגבי ביצוע הרוטציה. נוסף לכך יש מצב להעברת תיק בכיר מידי הליכוד לכחול לבן. ונוסף על כך: פשרות בביצוע כל המינויים, פרוטוקול הממשלה וכו'.

במילים אחרות: כדי לייבש את סכנת סער, יסכים נתניהו לרוטציה, אם כי הוא מכהן עוד שנה וחצי מלא־מלא. נראה את הגדעונים מתייבשים בחוץ ואת ליברמן, בנט ושות' ממשיכים להתייבש באופוזיציה. האם זה יקרה? אין לדעת. אבל זה מה שהקלפים מראים ברגע זה.

איך, איך זה תמיד מפתיע אותו. הוא לא פילל שהמנכ"ל שלו ויד ימינו אביגדור ליברמן יקום וישים את המפתחות יום אחד כדי להקים מפלגה חדשה. והוא לא העריך שדוד לוי, שר החוץ שלו, יימלט ממנו בזעקות קטועות ללא אזהרה מוקדמת. והוא הופתע כשרוני מילוא ודן מרידור ויצחק מרדכי קמו עליו מתוך הליכוד כי לא יכלו עוד. והוא הופתע כשמשה כחלון קם בוקר אחד ופרש מהליכוד כי הוא לא הצליח לראות אותו יותר. והוא לא העריך שגדעון סער יחליט יום אחד לצאת לפסק זמן של שנים, בלי התראה. והוא לא ידע שבוגי יוותר על ההצעה לתיק החוץ ופשוט יפרוש. ואפילו את הליכתו של אריאל שרון מהליכוד, בעיקר בגללו, הוא לא העריך. כל כך הרבה שמות שהבינו שהם אינם יכולים עוד. אינם יכולים לחיות עוד בצל השקר המתמשך, הנכלוליות האינסופית, הפופוליזם חסר הבושה, פולחן האישיות הקיסרי והמשך ההסתה והשיסוי הפנימיים.
אני מעריך שמנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי הוד בצר זומן לבלפור עוד במהלך הלילה. אני מעריך שההצעה שהונחה או תונח בפניו תהיה משהו כזה: בצר עצמו יימשח, נוסף למנכ"ל החליפי, גם לשרה נתניהו החליפית. בעוד חצי שעה יאושר בכנסת תקציב מדינה לא רק לשנה הבאה, אלא לחומש הבא. בעצם, לא תקציב, אלא תר"ש. תוכנית רב־שנתית. כמו בצה"ל. למה לא, בעצם? איך לא חשבנו על זה קודם? קבלו את "תר"ש בנימין".

גנץ יהיה ראש ממשלה בפועל וחליפי בו־זמנית. רויטל גנץ תקבל אאודי A16 משוריינת ואמפיבית. היא גם תקבל חיסון שפעת לפני שרה נתניהו. וכן הלאה. אין כיבוד או תופין שלא יונחו בפניו של גנץ כדי לנטרל את סער. ככה זה עובד אצל נתניהו. השאלה היא מה גנץ יעשה. בעולם מושלם, הוא צריך לזרוק את נתניהו ושליחיו מכל המדרגות ולהמשיך בכל הכוח קדימה. או שביבי יישבר והרוטציה תתקיים במועדה או שנלך לבחירות ונשיג, סוף־סוף, את המטרה לשמה הוקמה כחול לבן מלכתחילה: שחרור המדינה מלפיתת החנק של משפחת נתניהו. כל האמור לעיל נתון לשינויים הכאוטיים של המפה הפוליטית שלנו. שימו לב בעיקר לסקרים של סוף השבוע. הם יהיו צמודים למדד לחץ הדם במקומות רבים, ובראשם המעון בבלפור. הד"ר ברקוביץ' כבר בכוננות.