במהלך השנתיים האחרונות, והשנה האחרונה במיוחד, לרגעים נדמה שאנחנו ״על זה״. שהכל טוב, שהעסק אוטוטו יסתדר, שתכף נחזור לשליטה. אבל המצב המתמשך שאנחנו חווים מצביע על ההפך המוחלט: על מה שקורה כשהעסק פשוט יוצא משליטה.

הקפיצה המטאורית במספר החולים למרות ההגבלות, לצד מבצע החיסונים המפואר, צריכה להפיל לכולנו אסימון מאוד גדול. יד אחת הורסת, יד אחת בונה. אף אחד לא באמת שולט במה שקורה כאן. איבדנו את יכולת השליטה על המדינה.

הגורמים העיקריים לכך הם ההתפשטות המפחידה של הפייק ניוז, והאמביוולנטיות של המערכת הפוליטית כלפי התופעה. מצד אחד, הדיס־אינפורמציה אינה מאפשרת ניהול תקשורת בריאה עם הציבור, על כל מה שכרוך בכך. מצד שני, היא מאפשרת ניהול תעמולה בהיקפים ובעוצמות שמעולם לא ידענו כמותם. דילמה.

לצד הפירורים שממשיכים ליפול ממה שהיה עמודת המנדטים המפוארת של כחול לבן, גם הליכוד נמצא במצוקה, על אף היציבות היחסית בסקרים. אנשים עם יכולות אינם מנוצלים מסיבות פוליטיות, שיקולי קואליציה עתידית גוברים על כל שכל ישר, וככל שעובר הזמן, חלק ניכר מהכוח הפוליטי של הימין עובר לידיהם של נפתלי בנט וגדעון סער.

השורה התחתונה היא שכמות האנרגיה שמושקעת כיום בפוליטיקה השוטפת ובהישרדות היומיומית פשוט אינה מאפשרת ניהול יעיל של מדינה. בסוף אנרגיה היא משאב מוגבל, והשאלה היא על מה מוציאים אותה.

אנחנו כבר מזמן לא שואלים אם הניהול הוא יעיל, אלא עד כמה הוא לא יעיל. האם הוא לא יעיל במידה שניתן לחיות איתה או שלא. בכל מה שקשור לחיסונים, התשובה משתנה כמעט מדי יום. לפני חודש היינו בטוחים שהלך עלינו, לפני שבוע היינו בטוחים שאנחנו מלכי העולם, ועכשיו התשובה לא ממש ברורה. אבל בכל הקשור לסגרים ולניהול הכלכלה ומצב החירום, התשובה לגמרי ברורה: הניהול אינו יעיל ברמה שלא ניתן לחיות איתה.

קצת כמו ״לכו לשתות בירה ותעשו חיים״ בחודש מאי, כך עובד עכשיו סיפור החיסונים. חוסר היעילות בניהול האנרגיה השלטונית הוא מובנה, בילט־אין. מצד אחד, רוצים לחסן כמה שיותר אנשים כמה שיותר מהר. מצד שני, מה שהכי חשוב במבצע הוא לא המהות אלא הקרדיט. ככל שהצורך בקרדיט מנצח, גובר ייפוי העובדות. כשהעובדות מיופות, בציבור מתפשטת אווירת סוף קורס, ואז התחלואה ממריאה, מה שמחבל במבצע.

הפוליטיקה דורשת אווירת הפרד ומשול תמידית, ואיבה טוטאלית כלפי כל מי שאינו מיישר קו. הבעיה היא שבמציאות הזו כבר לא ניתן להשיג הסכמות על ניהול המדינה עכשיו, כמו סגרים דיפרנציאליים שיעצבנו את המפלגות החרדיות, או סגירת מערכת החינוך שתעצבן חלק ממצביעי המרכז־שמאל. מי ששיקרו לו מהרגע שכוננה הממשלה כבר לא מאמין לשום מילה, ואין לו שום נכונות לשתף פעולה.

הפייק ניוז אינן נחלתם הבלעדית של ״הביביסטים״ או ״מפגיני השמאל״, הוא נמצא בכל מקום. מרבית הציבור כבר אינו מבין אם חייבים לחכות למנת החיסון השנייה או שאחרי חיסון אחד יש הגנה כלשהי, ואפשר לוותר על המנה השנייה. כל רגע מופצת תיאוריה אחרת, בין אם יש לה בסיס או שכולה המצאה. הפייק ניוז מופצות כדי לחבל בקרדיט הפוליטי, אבל גם כדי להאדיר את המבצע ואת הקרדיט הנשגב, וכך נתקענו במלכוד בלתי נגמר.

״לא יהיו שום הנחות לשום מגזר״, פסק שר הבריאות יולי אדלשטיין בהבעה רבת רושם. אבל לכולם ברור שלא יהיו הנחות, עד שיהיו. ניהול הפוליטיקה שואב את יכולת ניהול המדינה, ואנחנו צופים באותו שידור חוזר, מתיש, מעייף וידוע מראש, פעם אחר פעם.