בסעיף 13 במכתבו המטלטל, שצורף לחוות הדעת ששיגרה היום (שישי) היועמ"שית גלי בהרב מיארה לבג"ץ, כותב ראש השב"כ רונן בר: "נדרשתי לעמוד על עצמאותי המקצועית גם באירועים הנוגעים לאופן הטיפול של השירות בסוגיות הנוגעות לאזרחי ישראל ובכל הנוגע להפעלת סמכויות השירות לפעולה מול אזרחי המדינה".
זהו הסעיף המעורפל היחיד במכתב הדרמטי הזה, בו מאשים במשתמע ראש השב"כ את ראש הממשלה בניסיון להשתלט על השב"כ ולהפוך אותו לכלי פוליטי. בר מוסיף באותו סעיף כי הוא מקווה שבית המשפט יעניק לו הזדמנות להציג "מידע" הנודע לאישומים אלה, "מידע בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד".
אם הייתי צריך לנחש, הרי שנתניהו ביקש מבר להשתמש באמצעי השב"כ כדי לעקוב, לנטר או לפקח על מובילי המחאה נגדו. הוא הרי טוען שהם "דיפ סטייט". מכאן ועד להפיכתם לחתרנים, קושרים או כאלה שפוגעים בבטחון, הדרך קצרה. מבחינת נתניהו, השב"כ הוא כלב רוטוויילר.
גם אם הפיקוח או הבדיקה לא יעלו דבר (שהרי בעלה של שקמה ברסלר לא באמת מדבר עם סינוואר, אלא יותר נלחם בו במסגרת היחידה המבצעית של שב"כ) נתניהו השיג את מטרתו: הרוטוויילר יצא מהמלונה וחשף שיניים. זה אמור להפחיד מאוד את ראשי המחאה ולרפות את ידיהם.
כאמור, זה ניחוש בלבד. בכל שאר סעיפי המכתב, לא צריך לנחש. הכל כתוב. שחור על גבי לבן. העובדה שנתניהו ניסה לאכוף על בר לקבל חוות דעת שתפטור אותו מעדותו בבית המשפט. ההתנפלות שלו על חקירת הדלף של חומר סודי ביותר, שנפתחה לבקשת הרמטכ"ל. ההתנפלות שלו על חקירת קטרגייט. הנסיון שלו להפוך את השב"כ לארגון שמבצע הפיכה. אישומים מטלטלים, חסרי תקדים, אבל לא מפתיעים.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בשבוע שעבר חשפתי בטורי איך ניסה נתניהו, לפחות פעמיים, להשתמש בשב"כ ובראשי השב"כ כדי לחסל יריבים פוליטיים. בפעם הראשונה זה קרה ב-2014, כשנתניהו קרא לראש השב"כ יורם כהן וביקש ממנו לפסול את הסיווג הבטחוני של נפתלי בנט, שהיה אז שר בקבינט. למה? כי הגיעו אליו ידיעות שבנט הודח מסיירת מטכ"ל בגלל בעיות אמינות. יורם כהן סירב, כמובן. אין שום קשר בין אירועים במהלך השירות הצבאי לפני 25 או 30 שנה, לבין סיווג בטחוני נוכחי. מה גם, שבנט לא הודח והמידע שהביא נתניהו הוא פייק. בנט סיים מסלול בסיירת מטכ"ל.
שנים אחר-כך, זה קרה מול נדב ארגמן, בפרשת הפריצה האיראנית לטלפון הסלולרי של בני גנץ. רבים סבורים שההדלפה של הפרשה הזו לעמית סגל הגיעה מנתניהו, אבל זה לא באמת רלוונטי. מה שרלוונטי זה שערב הבחירות, כשנתניהו הבין ששוב אין לו רוב להקים ממשלה וגנץ מסוגל להקים ממשלה במקומו, הוא התקשר לראש השב"כ ארגמן.
בשיחתם דרש ממנו להודיע שגנץ לא כשיר לתפקיד ראש הממשלה כי הוא סחיט, לאור החומר שהאיראנים הצליחו לחלץ מהסלולרי שלו. ארגמן סירב, כמובן. נתניהו צעק עליו צעקות רמות בטלפון, אבל זה לא ממש עזר.
זה מה שמפחיד היום את רונן בר וצריך להפחיד את כולנו: הפיכת השב"כ לארגון פוליטי בשירותו של ראש הממשלה. פגיעה בעצמאות המקצועית של ראש השב"כ ושל הארגון כולו. ויש גם אנקדוטה: כדי להיפטר מבנט, נתניהו ניסה להמציא בעיית אמינות. אבל כשהשב"כ פסל את אלי פלדשטיין, שלא עבר סיווג בטחוני, נתניהו בכל זאת העסיק אותו בלשכתו. טוב, את התשלום ביצעה קטאר, ובסופו של דבר זה מה שחשוב.