1. יום שני ושלישי הקרובים יעצבו פוליטית את השנה כולה. אולי אף את ארבע השנים הקרובות. ביומיים אלו סביר שייקבע מי יעמוד בראש ממשלת ישראל בארבע השנים הבאות ומי יהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב. מבחינה היסטורית יקרה בשבוע הבא דבר מדהים. שלושת רבעי מאה בדיוק לאחר שנסתם הגולל על הניסיון להשמיד את העם היהודי, בוחרים במדינה היהודית פרלמנט בפעם ה־23, ובמעצמת־העל היחידה שני יהודים מובילים בתחרות על הזכות להתמודד למשרה המשפיעה ביותר בעולם, נגד נשיא שבתו ונכדיו יהודים שומרי מצוות.
בישראל זו המערכה השלישית. בספורט היא בדרך כלל המערכה המכרעת. נתניהו נראה בתנופה, וגם אם לא יגיע ל־61 מנדטים, סיכוייו נראים כרגע עדיפים. אומנם תיאורטית, כל עוד לימין לא יהיו 60 מנדטים, קיימת האפשרות של ממשלה בראשות בני גנץ, בתמיכת אביגדור ליברמן והרשימה המשותפת. בפועל, קשה לראות את ליברמן ומפלגת תלם נותנים ידם לתרחיש הזה. אומנם ליברמן הבהיר הפעם שיעשה הכל כדי למנוע הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו, אלא שהוא גם אמר שהפעם לא יאפשר, בשום תנאי, בחירות נוספות.
במקרה שיקום גוש ימני־דתי שימנה 55 עד 60 ח"כים המתייצב מאחורי נתניהו, ייאלץ ליברמן לקבל החלטה קשה. לפחות תיקי נתניהו אינם ממלכדים אותו. בניגוד להתנגדותו למתן חסינות לנתניהו, הוא מעולם לא שלל את האפשרות שנתניהו יכהן כראש ממשלה במקביל לניהול משפטו. להפך, הוא חזר והדגיש את חזקת החפות העומדת לו לכל דבר ועניין עד למתן פסק הדין, כפי שקובע החוק.
יתרה מזו, גם כחול לבן תוכל למצוא מוצא של כבוד מהתנגדותה לממשלה בראשות נתניהו, דווקא בעקבות הגשת כתבי אישום. להערכתי, סוגיית הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו תעמוד למבחן בג"ץ. וכך, אם יוציאו השופטים תעודת כשרות למועמדותו של נתניהו, יוכל גנץ לחסות בצלה.
אני סבור כי בג"ץ יאשר את המועמדות. נטיית לבם של שופטי העליון איננה סוד, אבל הם יודעים לשים לה סייגים, ואני סומך על היושרה שלהם. הם מבינים שהמנטרה "נאשם בשלושה תיקים פליליים, כולל תיק שוחד" אינה מרשימה את מרבית הציבור. לא כי הוא אדיש להפרות חוק, אלא משום שהוא בקי בחומר ויודע שלא מדובר במעטפות כסף אלא באיזון סיקור שלילי באתר אינטרנט של איש עסקים שקיבל סוף־סוף, בעזרת אנשי משרד התקשורת הממלאים את תפקידם כמו שצריך, את מה שקצבו לו אנשי המקצוע.
בית המשפט לא יהין לקבוע שיותר ממחצית העם אדישה לכתבי אישום ולשוחד. בית המשפט מבין שהעם הוצף בפרטי פרטים של מרכיבי כתב האישום והפך למעין חבר מושבעים שהחליט נגד יצירת תקדים עולמי המגדיר סיקור חיובי (במקרה שלפנינו כיסוי פחות שקרי ומסולף) כשוחד.
מנגד מסתבר, על פי קביעה חלוטה של מבקר המדינה הקודם, שחברת המימד החמישי שבראשה עמד גנץ הוציאה מהמדינה במרמה 4 מיליון דולר, ושהוא אינו חשוד בשלב זה רק כי אין אחריות שילוחית בפלילים ושאין הוכחה כי היה מודע למצג השקרי. ייתכן שלו היו חוקרים מזמן, כפי שהמליץ המשנה לעניינים פליליים של פרקליט המדינה, ומתאמצים למצוא עדי מדינה, היה גנץ מוצא את עצמו מואשם בעבירה חמורה יותר מאשר כל תיקי הסיקור האוהד והשמפניות גם יחד.
פתיחתו מחדש של פער גדול לטובת נתניהו בשאלת ההתאמה לתפקיד מעידה שהציבור מתחיל להבין שמדובר בהתמודדות בין מקצוען לבין בחור טוב, במובן הרע של המילה. נכון שהילת הרמטכ"לות מקשה להפנים את אי־ההתאמה. אלא שהעובדות מוכיחות שמרבית הרמטכ"לים התקשו עד מאוד במעבר למערכת שאינה מערכת היררכית הבנויה על פקודות ומוגנת על ידי צנזורה מחמירה.
2. בארה"ב, אם הניצחון הצפוי של ג'ו ביידן בשבת בדרום קרוליינה לא ייצור לו רוח גבית ויחזיר אותו למרוץ ב"יום שלישי הגדול", שבו ייבחר כשליש מצירי הוועידה, הרי שברני סנדרס ימשיך לדהור למועמדות. היחיד שיוכל לדדות אחריו יהיה ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג. יהודים רבים חוששים מעודף ההצלחה הזה, שהרי מדובר בשני מועמדים שכאילו נתפרו לפי מידות הסטריאוטיפים בפרוטוקולים של זקני ציון: בלומברג המיליארדר שמנסה "לקנות" מועמדות באמצעות השקעה חסרת כל פרופורציה של מאות מיליוני דולרים, וסנדרס הבולשביק, שהילל את פידל קסטרו ותמך פעמיים במועמדי שמאל קיקיוניים לנשיאות (מקביל לתמיכה בדב חנין או איימן עודה לראשות הממשלה).
להערכתי יהיה קשה לעצור את סנדרס, כי בסופו של דבר קובעים המספרים. עם המדינות שבהן יתקיימו הפריימריז ביום שלישי נמנית קליפורניה. בקליפורניה המנצח מקבל את כל הצירים, בניגוד למרבית המדינות האחרות, שבהן חלוקת הצירים היא יחסית לשיעור התמיכה. כרגע סנדרס מוביל בקליפורניה, הבוחרת מעל 600 צירים, בפער מבטיח. כל הסיכויים הם שטבלת הצירים שתיווצר ביום שלישי רק תעצים את התנופה. במצב זה המעצור היחיד שיישאר הוא ההערכה שבחירה בסנדרס מעניקה לדונלד טראמפ על מגש את הבחירה לקדנציה שנייה, ושצירים דמוקרטיים רבים יאבדו את מקומם בבחירות לקונגרס שנערכות במקביל.
בוועידה הדמוקרטית יש כאלף צירי־על, אנשי המנגנון וותיקי המפלגה, שעל ידי איחוד כוחות של צירי כל שאר המועמדים, הם יוכלו אולי למצוא מועמד מוסכם שלא היה במרוץ ולהתאחד מאחוריו. או שמא יחזרו וימצאו מועמדת חדשה ישנה.
3. מי שאוהב סימבוליזם היסטורי יקפוץ על שנת 2020 כמוצא שלל רב. השבוע לפני מאה שנה סיכמו מייסדי חבר הלאומים להפוך את שיבת ציון מחלום בן אלפיים שנה למציאות מדינית בת־קיימא. ב־23 בפברואר 1920 הסתיים מפגש לונדון שבו החליטו מדינות ההסכמה על חלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית, ובתוך כך על הענקת מנדט לבריטניה על ארץ ישראל לצורך יצירת תשתית לבית לאומי לעם היהודי.
באותו מעמד אימצו שאר המדינות את הצהרת בלפור כחלק בלתי נפרד מההחלטה. ועידת סן רמו באפריל 1920 אישרה את ההחלטות. חיים ויצמן אמר אז שזה הרגע שבו קמה מדינת ישראל. ואכן, חבר הלאומים נתן תוקף להחלטות ועידת סן רמו, פה אחד, על דעת כל 51 המדינות שהיו חברות בו. הזכות הזו, שהוכרה על ידי חבר הלאומים, אושררה בתוך שאר הזכויות הלאומיות באמנת היסוד של האו"ם.
מבחינה זו החלטת בריטניה לקצץ שלושה רבעים מהבית הלאומי ולכונן את ממלכת ירדן הייתה בלתי חוקית. גם החלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947 הפרה לכאורה את אמנת האומות המאוחדות. אבל התנועה הציונית הסכימה להחלטה, שסיימה את המנדט ותרגמה את המונח בית יהודי למדינה. במלחמות 48' ו־67' הרחיבה ישראל את אחיזתה ואת מימוש ריבונותה על חלקים נוספים בארץ ישראל המערבית.
יוזמת טראמפ, כמו הצהרת בלפור בזמנה, היא צעד חד־צדדי של מעצמת־העל, המהווה נקודת מפנה היסטורית. בראש ובראשונה היא מכירה בזכותה של ישראל לממש את זכותה לריבונות על חלקים נרחבים נוספים בארץ ישראל. יש בתוכנית גם גלולה מרה והיא האפשרות שהיא נותנת לרשות הפלסטינית להקים מדינה ביתרת השטח.
אבל לזכות הזו הוצמדו תנאים קשים המגבירים את הסבירות של סירוב ערבי, דבר שיפתח אפיקים לפתרונות אחרים, מחוץ לקופסה, שבהם ישראל תשמר את ההגמוניה בארץ ישראל בין הירדן לים. אך גם הערבים המתגוררים בה ייהנו משוויון זכויות מלא במסגרת אזורית משותפת, שגם תיתן להם ביטוי לאומי בלי לסכן את אופייה וצביונה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
אם זה אכן יקרה, הרי כשם שהשנה ה־20 של המאה ה־20 הייתה נקודת ציון בתולדות עם ישראל, כך ייתכן שתיראה בעתיד שנת 2020.