אני ובן זוגי נמצאים בפרק ב' של חיינו, ולכל אחד מאיתנו יש ילדים מהנישואים הקודמים. המעבר לדירה המשותפת יצר הרבה שמחה והתרגשות בקרב כולם. לצערי, בנו בן ה־5 של בן זוגי מאוד מתקשה לישון לבד בחדרו. כשהוא רואה שאנחנו מתחילים להתארגן למקלחות ולארוחת הערב, הוא בוכה ומבקש לראות את אמא שלו ודורש לישון יחד איתנו. אנחנו לא מאפשרים לו, אבל כל כמה שעות הוא מבקש להיכנס למיטה שלנו, בוכה ואומר שהוא מפחד. עד שעברנו לגור יחד הוא ישן במיטתו ברצף. איך לחזק אצלו את הביטחון לישון לבד?
"בני האדם הם הוליסטיים. כלומר הקוגניציה, הרגש והפיזיולוגיה שלנו מחוברים. כשאנחנו, המבוגרים, עומדים לפני מבחן קשה או ראיון עבודה ומתרגשים, אנו פתאום מוצאים את עצמנו רצים לשירותים וסובלים משלשול. למה? מה הקשר בין מערכת העיכול לזה שאנחנו מתרגשים? יש קשר הדוק. את מתארת לי מצב שבו ילד קטן בן 5 מתמודד עם כמה וכמה תהפוכות בחייו: אביו נכנס לזוגיות חדשה, הוא עבר להתגורר בבית חדש, עם ילדים שהוא לא הכיר קודם. אני מאמינה שהוא גם החליף גן, וזה עוד לפני עניין הקורונה. התפשטות הנגיף עומדת בתשתית של הרבה מאוד רגרסיות בקרב ילדים, הקורונה מכתיבה המון דברים בשנה האחרונה, וזה עוד לפני מה שהילד הזה עבר. הילד מתמודד עם יציאה מאיזון על ידי בדיקת גבולות, שכן זו דרכם ותפקידם של ילדים בעולם. הם רוצים לבדוק מה קורה, מה זה אומר, איך מגיבים למה שהם עושים, מי מרשה ומי לא. ככה הילד לומד על העולם".
"חשוב לי להדגיש שילדים לא מתבלבלים, אלא אם כן נותנים להם מסר כפול. אני מאמינה לו כשהוא אומר שהוא מפחד, גם אם הוא לא יודע בדיוק מה קורה לו. הוא אפרוח, וקרו בחייו דברים מטלטלי נפש. הוא לא יודע מה לעשות - הוא עושה מניפולציה בלי להבין את זה עד הסוף. בפעם הבאה שהוא אומר לכם שהוא מפחד, תגידו לו שאתם מבינים אותו. תגיבו באמפתיה, כמה שרק אפשר, תגידו לו שאתם סומכים עליו ועל הכוחות שלו, עליו ועל הלב האמיץ שלו, אבל אם הוא יבוא לחדר שלכם באמצע הלילה, אתם לא תכניסו אותו כי אתם לא מסכימים שילדים יישנו עם ההורים במיטה המשותפת, אבל אתם כן מאוד רוצים לעזור לו, ולכן אבא שלו יבוא לישון איתו בחדר, כמובן לא במיטה שלו, אלא על כורסה או מזרן. אני מאמינה שאחרי כמה שבועות כאלה הוא יתרגל לישון לילה רצוף, וכבר לא יקום אליכם".
בני הבכור בן ה־7.5 הוא ילד חכם ומקסים, אבל לאחרונה שמתי לב שהוא ממש מכור למסכים. הוא לא יכול להיות דקה ללא מסך, ואם אני מכבה לו את המסכים, הוא מתחיל לעשות איתי מאבקי כוחות, להשתולל בבית, ולפעמים אפילו לוקח לי את הנייד האישי שלי. יש לו שני אחים קטנים, ואני מאוד מתקשה להשתלט על המצב. מה דעתך?
“אנחנו מבקרים את הילדים שלנו על נימוסי שולחן ובגדים, בוחרים להם את בית הספר, מגבילים אותם באכילת מתוקים, אבל לא בוחרים במה הם יצפו וכמה זמן. בשביל להגן על הילדים שלנו אנחנו נהיה חייבים להתחיל לעבוד בזה, לבצע בקרת הורים על הזמן ועל הדברים שבהם הם צופים. זו עבודת פרך, אבל היא משתלמת. היום יש בקרת הורים בכל טאבלט, ואני מאמינה שאפשר לבדוק אפשרות כזו גם במחשב נייח. בפועל, זה אומר שאם הילד צופה במסך שעה רצוף, תוכלי לגרום לזה שהמסך יכבה לשעתיים, או אם הילד רואה סרטים אלימים או נכנס לאתרים שאת לא אוהבת, תוכלי בקלות למנוע ממנו את זה. בילדים שלנו אנחנו לא יכולים לשלוט, אבל במצבים שאליהם הם נכנסים אנחנו יכולים גם יכולים. כדי להצליח לעשות זאת לנוכח כל הקשיים שאת מתארת הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים”.