בחיל הים נערכים לקליטת ספינת הקרב הראשונה מדגם סער שש, אח"י מגן, שתגיע לישראל בהפלגה מגרמניה במהלך חודש דצמבר. הספינה, כמו השלוש הנוספות שתגענה בהמשך, מגיעות ללא מערכות הנשק והלחימה, ש-90% מהן מערכות לחימה תוצרת תעשיות הביטחון בישראל. רק בעוד כשנה וחצי, לאחר השלמת תהליך המבצוע והתקנת אמצעי הלחימה המתקדמים, תוכרז ספינת המגן הראשונה כמבצעית.
בחיל הים אומרים בצורה מפורשת כי הספינה הגרמנית היא המתאימה ביותר לצרכי המשימה של הגנת המים הכלכליים ואסדות הגז ודוחים טענות על כך שניתן היה לכאורה להסתפק בספינות קטנות וזולות יותר או שעל האסדות הנמצאות סמוך לחוף, ניתן היה להגן לכאורה גם מהיבשה.
ייעוד ספינות המגן להגן על המים הכלכליים של מדינת ישראל. על פי התכנון בעת מלחמה, תוצב ספינת מגן על כל אחת מהאסדות המוגדרות כנכס אסטרטגי של מדינת ישראל. שטח המים הכלכליים של מדינת ישראל הוא 44,000 קמ"ר, לעומת שטח המדינה שהוא 22,000 קמ"ר. מרחב המים הכלכליים של מדינת ישראל נע בין 70-110 מיילים ימיים מקו החוף.
במסמכים הפנימיים של הצבא נקבע כי לאור המשימה להגן על אסדות הגז והאיומים הנשקפים מלבנון ועזה יש להגדיל את סד"כ הסט"ילים של חיל הים מ-11 היום ועד למספר מינימום של 15 ספינות ומצב אופטימלי של 21 ספינות קרב, בהתאם למשימות נוספות הצפויות לזרוע הים. ארבע הספינות החדשות מדגם סער 6 נבנות במספנת קיל בגרמניה על בסיס דגם של ספינת מלחמה גרמנית ומיוצרות על ידי התאגיד טיסנקרופ, שבונה לישראל גם את הצוללות החדשות.
על רקע פרשת הצוללות וכלי השייט, גם לגבי העסקה לרכישת אוניות המלחמה החדשות עולות טענות וחשדות על תהליכים לא תקינים שעמדו לכאורה ברקע הבחירה בחברה הגרמנית לבניית הספינות החדשות, לאחר ביטול מכרז שבו לא השתתפה החברה הגרמנית. חשוב להדגיש כי חיל הים אינו מעורב בתהליך המכרז והרכש עצמו, אבל בניגוד לטענות העולות, בחיל הים טוענים כי תמכו במהלך כל הדרך מסיבות מקצועיות בלבד ברכישת הספינה הגרמנית, המתאימה לצרכים המבצעיים להגנה על המים הכלכליים.
בחיל הים מדגישים כי בשום שלב הבחירה בספינה הגרמנית לא נכפתה עליהם. אין בדברים הללו להוכיח כי בתהליך המכרז לא נפלו פגמים או בוצעו עבירות פליליות על ידי גורמים שונים שכנגדם אף הוגשו כתבי אישום, אבל בחיל הים מדגישים כי מבחינתם הבחירה בספינה הגרמנית היא הטובה והמתאימה ביותר להגנה על המים הכלכליים של מדינת ישראל.
כיפת ברזל ימית
ספינות הסער 6 הן בעלות משקל של כמעט 2 טון וגדולות יותר מספינות הסער 5. בחיל הים דוחים את הטענות כי ניתן היה להסתפק בספינות קטנות יותר, נוכח הצורך להתקין עליהן מערכות לחימה והגנה רבות לצורך מתן המענה המבצעי להגנה על אסדות הגז.
על ספינות המגן יותקן מכ"מ אדיר, מכ"מ גדול וכבד יותר מאלה המותקנים על ספינות הקרב האחרות של חיל הים שלהן ייעוד מבצעי אחר. בנוסף, יותקנו על הספינה מערכת כיפת ברזל ימית ומערכת ברק 8, מערכות נגד טילים ויירוט ירי תלול מסלול, שכמו כיפת ברזל היבשתית מבססת את היכולות שלה על בסיס יכולות הגילוי של המכ"ם המתקדם. כמות המיירטים בספינה תהיה גבוהה משמעותית ממספר המיירטים שניתן להציב על ספינות הסער חמש. בנוסף, לספינות ההגנה החדשות תהיה יכולת ירי טילי ים-ים בעלות יכולות תקיפה מדוייקות יותר עם יעילות לטווחים ארוכים יותר.
הספינה תוכננה כך שלאור השטח העצום של המים הכלכליים, כל ספינה חדשה תהייה בעלת יכולות לאחוז מבצעית בשטח גדול יותר מאשר הספינות הקיימות היום, בנוסף יכולת השהייה הרצופה של הספינות והצוותים בלב ים מבלי צורך לחזור לנמל בישראל לצורך ביצוע משימות ארוכות, וכך להבטיח רציפות הגנתית על האסדות גבוהה יותר מאשר הספינות הנמצאות היום בידי חיל הים.
ספינות סער 6 הן בעלות יכולת נשיאת מסוק בגדול בינוני. מסוקי הסי הוק החדשים ישמשו את ספינות המגן ויכלו לפעול בטווחים רחוקים יותר מאשר היום. בנוסף, לספינות יהיו אמצעים לגילוי מטרות אוויריות ומטרות ביבשה, שיאפשרו לחיל הים לזהות בצורה טובה יותר אמצעי לחימה המאיימים עליהם משטח האויב ולשפר את העבודה המשותפת עם חיל האוויר במטרה להשמיד את אותם איומים במהלך לחימה.
אסדות הגז מוגדרות כנכס אסטרטגי חיוני למדינת ישראל ולכן המענה המבצעי להגנה עליה צריך לכלול מספר שכבות שמחפות אחת על השנייה. הטיעון הזה, כך סבורים בצה"ל, הוא המרכזי ביותר אל מול אלו הטוענים שהיה ניתן להסתפק בהגנה של מערכת כיפת ברזל ימית בלבד, זאת במיוחד כאשר על האסדות ישנו איום הנשקף גם מטילי שיוט שיש בידי חיזבאללה בלבנון.
איום הטילים המדויקים המתעצם ואמל"ח מתקדם שיש בזירה הצפונית בעיקר, דורש שהפתרון המבצעי יהיה בסיס ספינות טילים המגנות על האסדות מהים, והטיעון כי ניתן להגן על האסדות הנמצאות סמוך לחוף בהגנה מהיבשה היא טענה שמקצועית אינה נכונה, לפי עמדת מערכת הביטחון.
כאמור, נוכח ציוד הלחימה הרב המותקן על הספינה, היא גדולה וכבדה יותר מספינות הטילים שיש היום בחיל הים, למשל סער חמש שמשקלה כ-1300 טון. הספינה החדשה שוקלת כ-2000 טון, אורכה כ-90 מטר וישרתו בה כשמונים אנשי צוות, ובחיל הים שואפים לכך שכרבע מאנשי הצוות תהיינה נשים, כאשר חלוקת המגורים בתוך הספינה תאפשר זאת.
כבר היום רואים בחיל הים שינוי בביקוש של בנות להתקבל לקורס חובלים, לאחר שבשנתיים האחרונות נפתחה לבנות האפשרות להצטרף לשני הקורסים שנפתחים בשנה ולא רק לאחד, מספר המתחילות את ההכשרה כל שנה עומד על כמעט ארבעים לעומת פחות מחצי בנשים הקודמות.
הספינה צפויה להפליג כ- 2000 שעות ים בשנה והן אמורות לשרת את החיל למעלה משלושים שנות שירות.
האיומים על אסדות הגז
האיום המרכזי הנשקף לאסדות הגז הוא איום הטילים המדויקים וטילי השיוט. ההבדל בין הדיוק של טיל סטטיסטי לעומת אמל"ח מדויק הוא דרמטי. ההערכה במערכת הביטחון שעל מנת לפגוע באסדה בשימוש ברקטות לא מדוייקות וסטטיסטיות נדרש ירי של אלפי רקטות עד להשגת פגיעה מקרית. לעומת זאת כאשר האמל"ח הוא מדויק מדובר בסיפור אחר לחלוטין ופגיעה מדויקת באסדה פעילה עלול לגרום לנזק כלכלי אסטרטגי אדיר למדינת ישראל.
פוטנציאל הפגיעה באסדות הגז מבחינת יכולות האויב הוא בעיקר רלוונטי ומשמעותי בזירה הצפונית מול חיזבאללה, לעומת האיומים הנמוכים בדרום מול חמאס, שבשלב הזה לא מחזיק ברקטות מדוייקות או בטילי שיוט שיכולים לאיים על אסדות. בזירה הצפונית לעומת זאת ההערכה היום כי בידי חיזבאללה יש טילי שיוט. טיל היאחונט הרוסי הנחשב כאחד מטילי השיוט המתקדמים והמסוכנים ביותר בעולם, נמצא כבר שנים בידי הצבא הסורי. אמנם על פי ההערכות המעודכנות הטיל אינו נמצא בידי חיזבאללה בלבנון, אך בכל מקרה, בישראל צריך לקחת בחשבון את האיום הנשקף גם משטחה של סוריה.
שילוב האיומים הזה, של טילי שיוט לצד טילים מדויקים, דורשים מספר מערכות הגנה שונות שיותקנו על ספינות חיל הים לצד יכולת לזיהוי ואיתור האמל"ח המאיים על ספינות עוד בשטח האויב, על מנת לפגוע בהן לפני ביצוע הירי לעבר האסדה.