כוח של לוחמי חטיבת גבעתי נכנס בשעת ערב באמצע חודש דצמבר שנה שעברה למבנה רעוע בן ארבע קומות ברפיח. המטרה הייתה לאתר בתוך הבית פתח של מנהרה. כמה שניות לאחר כניסת הכוח למבנה אירע פיצוץ והבניין בחלקו קרס על הלוחמים. לוחמי הכוח שלא נפגעו החלו מייד בפעולות חילוץ חבריהם. במקביל החלו להגיע למקום כוחות רבים של צה״ל. הם בודדו את המבנה והלוחמים החלו לפנות הריסות כדי להגיע לנפגעים. שניים מהם היו לכודים תחת ההריסות באופן כזה שהלוחמים לא הצליחו לאתרם ולחלצם.
באחד המוצבים בתוך רצועת עזה ישב צוות הכוננות של חטיבת החילוץ של פיקוד העורף. הצוות קיבל את ההודעה הראשונית על הקריסה ובתוך דקות הם כבר היו בנסיעה מהירה עם ציוד איתור וחילוץ מבין ההריסות. במקביל, בבסיס צה״ל במרכז הארץ נחתו מסוקי היסעור של חיל האוויר שהעלו את צוותי הכוננות של חטיבת החילוץ והטיסו אותם אל המתחם שקרס ברפיח.
״הגענו עם ג׳יפים לשכונת ׳שבורה׳, הבניין היה בקריסה חלקית. מבין ההריסות ראינו מיד את אחד הלכודים. החילוץ היה יחסית לא מורכב. בתוך שעה חילצנו את הלכוד. לצערי, עוד במהלך עבודת החילוץ הרופא שהיה במקום נאלץ לקבוע את מותו. הבעיה שהייתה במקום הייתה כפולה ומשולשת: המבנה עצמו לא היה יציב והייתה סכנה לקריסה נוספת, מה שחייב אותנו מייד להציב תמיכות למבנה שלא יקרוס. במקביל היה חשש כי המחבלים ינסו לפגוע במבנה מתוך ידיעה שאנחנו פועלים לחלץ. והשלישי היה לאתר את הלכוד השני. השתמשנו במכשירי איתור, אבל אחרי כמה שעות ארוכות, לקראת חצות הלילה, הבנו שאנחנו צריכים להרים את הרצפה של המבנה", משחזרת סרן סתיו, מפקדת פלוגת ״דוד״ בגדוד החילוץ קדם של פיקוד העורף.
סרן סתיו מסבירה כי "בעזרת כלי הנדסה כבדים שכללו שופלים, ביצענו פעולות חילוץ מורכבות כל הלילה. לפנות בוקר פשוט ישבנו על הברכיים ובעזרת הידיים החשופות התחלנו לחפור באדמה, תוך שאנחנו מקלפים את חלקי האבנים של המבנה, עד שבשעה שמונה וחצי בבוקר זיהינו את כפות הידיים של הלכוד. מרגע הזיהוי לקח לנו עשר דקות בלבד לחפור מסביב ולהוציא את הלכוד. לצערנו, הוא לא היה בין החיים״. במבצע החילוץ בשכונת שבורה פעלו לוחמי חילוץ מהסיירת של חטיבת החילוץ וכן אנשי המילואים של יחצ״א, יחידת החילוץ הארצית.
מלחמת ״חרבות ברזל״ יצרה אתגרים מבצעיים מורכבים בשדה הקרב. העובדה כי צה״ל נדרש לתמרון באזור הצפוף ביותר בעולם, רצועת עזה, כאשר החמאס בנה לעצמו תשתית נרחבת תת-קרקעית, הובילה לאירועים רבים בהם הכוחות ספגו פגיעה בתוך מבנים ובמרחבים תת-קרקעיים, וחילוץ הנפגעים דרש מיומנות ייחודית. אגב, גם בגזרת לבנון נדרש צה״ל לעמוד באתגרים שהתוצאות שלהם דומות, והפעלת יחידות החילוץ של פיקוד העורף נעשתה כדי לחלץ לכודים מאזורי קרבות והרס.
"כל הזמן עבר לי בראש איך להוציא מהר את הנפגעים משטח ההשמדה"
לוחמי החטיבה ״הכתומה״ פעלו ללא הפסקה מאז ה-7 באוקטובר. המחבלים תקפו את בסיס ההכשרות של החטיבה בזיקים. מפקדים, חיילי הכשרה וטירונים נלחמו בגבורה ועצרו את ניסיונות המחבלים לכבוש את הבסיס. שבעה מפקדים וטירונים נהרגו בקרב. זירה אחרת הייתה בבסיס הדרומי של החטיבה במחנה אורים, שגם שם הצליחו הלוחמים לאחר מאמץ להדוף את המחבלים ולמנוע את כיבוש הבסיס. בקרב באורים נפלו שמונה לוחמים, שבעה מהם לוחמי החטיבה של פיקוד העורף.
״השביעי לאוקטובר תפס אותי בבית בחופשה. מיד הוקפצתי ללחימה באופקים יחד עם כל הפלוגה. במשך שלושה ימים פעלנו באופקים. טיהרנו את העיר ממחבלים. עוד כשהיינו באופקים נדרשנו להכין צוות קרב ולהיערך להיכנס ללחימה בעזה״, מספרת רס״ן נאור, מ״פ השלמה לקצונה. ״אני הייתי לילה לפני טיסה לחופשה בצרפת כאשר התחילה המתקפה של 7 באוקטובר. מיד הגענו להילחם באופקים ותוך כדי נדרשתי להוביל את צוות הקרב של החטיבה להילחם בעזה. מאז ועד היום אנחנו בפעילות בכל הזירות״, אומר סגן יובל, מפקד צוות בסיירת אלון של החטיבה.
כל אחד ממפקדי החטיבה, כמו גם מרבית הלוחמים, צברו בשנה וחצי האחרונות ניסיון קרבי עשיר לצד מיומנות בחילוצים מורכבים, לאחר שנדרשו לעשות זאת בזירות הקרב בעזה ובלבנון. סיפורי החילוצים שלהם רבים ומסמרי שיער. כך, לפני חודשים, לקראת סוף התמרון הראשון בעזה, ימים לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקף, פעל כוח של צה״ל בבית חאנון בצפון הרצועה. הכוח נפגע לאחר שאירע פיצוץ בטרם זמן של מטען נפץ של כוחותינו.
״הכוח ניסה להקריס את המבנה בעזרת לבנה חמה. חומר הנפץ התפוצץ לפני הזמן כשחלק מהכוח במבנה״, מספרת סרן סתיו. ״הגענו מיד לשטח. קיבלנו תמונת מצב על חמישה לכודים. העניין שהנפגעים היו במצב מורכב, נאלצנו לעבוד, ובתוך זמן חילצנו את הנפגעים מבין ההרס של המבנה״.
רס״ן מירי, מ״פ קורס מכ״ים, מספרת כיצד בתחילת התמרון בחאן יונס נדרשה לפקד לבדה על מבצע חילוץ כוח לוחם שנפגע לאחר שנכנס לזירת מוקשים ומטענים. במשך דקות היא הובילה את הכוח הרפואי אל תוך שדה המוקשים ותחת אש. הלוחמים הוציאו את שמונת הנפגעים. ״כל הזמן עבר לי בראש איך אני פועלת הכי טוב, הכי נכון, להוציא מהר את הנפגעים, חלקם היו במצב קשה, משטח ההשמדה למקום בטוח ומשם להביא אותם למנחת המסוקים הקרוב״, מספרת רס״ן מירי.
במקרה אחר בחאן יונס, תחת אש כבדה, נדרשו הלוחמים תחת פיקודה של רס״ן מירי לחלץ צוות טנק שנפגע מירי טיל נ״ט והצוות נלכד בתוך הטנק. ״הכי קשה היה לחלץ, לצערי, את נהג הטנק שנהרג והוא היה לכוד בתוך הטנק, כאשר צינור הדלק החל למלא את חלל הטנק בסולר ומסביב ממשיכים לבצע ירי לכיוון שלנו. נדרשנו להפעיל ציוד מיוחד כדי להתגבר על פלטת הטנק שחסמה את יכולת החילוץ של הלכודים בשל הפגיעה של הטיל״, היא משחזרת.
"עבדנו כמו עם פינצטה, בידיים, בעדינות"
הלוחמים בחטיבה זוכרים היטב את הלילה הארוך בו הם נדרשו לטוס לצפון כדי לחלץ כוח מילואים מובחר שפעל בוואדי אלבונה. הכוח יצא לסריקות במרחב הררי סבוך לא הרחק מגשר הגבול. המטרה של המשימה הייתה לאתר תשתיות התקפיות של חיזבאללה, בין היתר לאתר מנהרות ומערות שבהן חיזבאללה פעל. חלק מהאזור מולכד ומוקש על ידי צה״ל, חלקו מולכד על ידי חיזבאללה. ככל הנראה, בשל טעות בניווט, נכנס הכוח למנהרת אמצעי לחימה של חיזבאללה שהייתה ממולכדת על ידי צה״ל.
כניסת הכוח הפעילה את המטענים והמנהרה על אמצעי הלחימה שלה התפוצצה וקרסה על הכוח. ״בגלל שהיה הרבה חומר נפץ במנהרה היינו צריכים לעבוד באופן מאוד מורכב. עבדנו כמו עם פינצטה, בידיים, בעדינות. בהתחלה המקום החל להישרף ולאחר עבודת הכיבוי ניסינו להיכנס למערה שקרסה. היה במקום סלע ענק שמנע את המעבר שלנו פנימה. הבאנו למקום דחפור שהזיז את הסלע, ורק אז זחלנו על הברכיים פנימה ובאופן מאוד זהיר התחלנו לעבוד. הפעולה נמשכה יממה. בסופה חילצנו את ארבעת הנופלים ואפשרנו להביא אותם לקבר ישראל״, מספר רס״ן במיל' אלון מיחידת החילוץ הארצית.
הוא איש המילואים היחיד בחבורה. ״זה לא פשוט לנהל שגרת חיים בבית, אישה עם שלושה תינוקות. נולדו לנו כמה חודשים לפני 7 באוקטובר תאומים ויש לנו עוד ילד קטן. אנחנו מחזיקים כוננות של 90 דקות להגיע למנחת המסוקים. על האופנוע יש לי את ציוד ההקפצה. אתה יכול להיות בפגישה במשרד, או עוזר לאישה עם הילדים בבית, כאשר אתה מקבל את הקריאה. אתה עוזב הכול ומגיע למנחת המסוקים, עולה עם הציוד ונכנס לפעילות חילוץ שיכולה להימשך שעות, לילה ארוך ואף כמה ימים. אתה מסיים וצריך לחזור לשגרה שלך. אף אחד בעבודה לא יודע שחזרת מפעילות חילוץ ברפיח, בלבנון או משדה קרב אחר״.
לוחמי חטיבת החילוץ של פיקוד העורף מספרים כי בימים הראשונים של אחרי 7 באוקטובר הם נדרשו להציג למפקדים המתמרנים את היכולות שלהם: ״אני זוכרת את עצמי מבצעת תצוגת יכולות למפקד אוגדה 98, תא״ל דן גולדפוס״, אומרת רס״ן מירי. אבל רס״ן נאור אומרת בסיפוק: ״היום כל המפקדים בצבא מכירים את היכולות של הלוחמים והיחידה. זאת אולי הסיבה שהחליטו להקים גדוד נוסף בחטיבה, וכבר במחזור הגיוס האחרון נפתחו פלוגות ההכשרה הראשונות של הגדוד החדש״.
גדודי החטיבה עוברים, לצד פעולות החילוץ, גם לפעילות לחימה כמו כל יתר יחידות השדה הקרביות. בימים אלה מרבית החטיבה נמצאת בתעסוקה מבצעית באיו״ש, כאשר בכל גדוד ופלוגה ישנו צוות כוננות המוכן להקפצת חילוץ לכודים בכל מקום בו נלחמים כוחות צה״ל.