סקר מפתיע פורסם בימים האחרונים בקרב מתפקדי הליכוד - ותוצאותיו מצביעות על טלטלה בצמרת: אמיר אוחנה מזנק לראש הרשימה, אחריו טלי גוטליב ובועז ביסמוט. זאת בעוד יריב לוין, יואב קיש, ומיקי זוהר - מהאישים החזקים ביותר בליכוד - נדחקים לשורות האחוריות. בחמישייה המובילה מככב גם אלמוג כהן, חבר הכנסת מעוצמה יהודית - לשעבר, לצד מועמדים חדשים שמעולם לא כיהנו כח"כים. התמונה הזו מספרת על דינמיות ורצון לשינוי - אך גם מעלה שאלה גדולה: האם זה באמת הרצון של כלל בוחרי המפלגה?
מה שנראה בעבר כהרכב יציב התערער לחלוטין בסקר הנוכחי. אלי כהן, שהיה במקום השלישי ברשימת הליכוד ב-2022, ירד למקום העשירי. דודי אמסלם עבר מהמקום החמישי ל־15, וניר ברקת - מהשמיני ל־20. מנגד, דמויות חדשות זינקו קדימה: עמיחי שיקלי מהמקום ה־14 ל־6, משה סעדה מה־28 ל־7, וגלעד ארדן - שלא התמודד כלל - נכנס ישירות למקום ה־14. אפילו גלעד שרון, שלא הופיע ברשימה הקודמת, מופיע כעת במקום ה־32. התמונה מציירת דור חדש על חשבון חלק מהוותיקים. האם זה באמת הרצון של כלל מצביעי הליכוד?
הליכוד היא המפלגה הדמוקרטית הגדולה בישראל. בעוד שרוב המפלגות האחרות מתנהלות כמעט ללא שקיפות, כשיו"ר יחיד או ועדה מצומצמת קובעים את הרשימה מאחורי דלתיים סגורות - בליכוד עשרות אלפי מתפקדים קובעים מי יהיו הנציגים ובאיזה סדר. במפלגות אחרות הציבור נותר מחוץ לתהליך: קשה לדעת לפי אילו קריטריונים נבחר מועמד, עד כמה יש לו מחויבות אמיתית לבוחרים, ולעיתים נדמה כי נאמנות ליו"ר חשובה יותר מתרומה ציבורית. תנועת הליכוד, לעומת זאת, מעניקה לחברים את הכוח לבחור, מה שהופך את הליך קביעת הרשימה לאחד הצעדים הדמוקרטיים הבולטים ביותר בפוליטיקה הישראלית.
הפריימריז בליכוד מהווים הישג דמוקרטי חשוב, אך גם הליך זה מתמודד עם אתגרים מהותיים. בבחירות האחרונות הצביעו בפריימריז פחות מ־7% ממצביעי הליכוד - מיעוט קטן שמכריע את הרכב הרשימה של המפלגה הגדולה בישראל. בתוך אותו מיעוט, קבוצות מאורגנות מצליחות לעיתים להטות את התוצאה באמצעות "מפקדי ארגזים" וקבלני קולות. תופעה זו אינה ייחודית לליכוד - גם במפלגות פריימריז אחרות, כמו "העבודה", נרשמו תהליכים דומים - אך בשל גודלה ומשקלה של מפלגת הליכוד, ההשפעה כאן דרמטית הרבה יותר. כך נוצר מצב שבו ההרכב הסופי של הרשימה אינו תמיד תואם את תחושת הציבור הרחב של מצביעי הליכוד.
כדי לבחון האם השינויים בסקר משקפים באמת את רצון כלל הציבור הליכודי, נדרש להרחיב את מעגל ההשפעה. כיום רשימת המועמדים נקבעת בעיקר בידי המתפקדים, בעוד שמעל מיליון מצביעי הליכוד ביום הבחירות מקבלים את הרשימה כפי שנקבעה מראש. הפתרון הוא לאפשר לכל מצביע לסמן את המועמדים המועדפים עליו כבר ביום הבחירות - סוג של "פריימריז פתוחים" ביום הבחירות - כך שהרכב הרשימה ישקף גם את רצון כלל בוחרי המפלגה. מודל דומה נהוג בלמעלה מ־80% ממדינות ה־OECD, שם לבוחרים יש השפעה ישירה על סדר המועמדים.
השיטה המוצעת אינה מבטלת את הפריימריז אלא מחזקת אותם באמצעות חיבור מחודש לציבור: היא מגבירה את השקיפות, מעצימה את תחושת הייצוג ומחייבת את הנבחרים להיות קשובים לכלל המצביעים. בליכוד - המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל - אימוץ מודל כזה יהיה המשך טבעי למסורת של פתיחות פנימית. לשיטה הזו כבר יש שם: "פתק חצי פתוח" - ההזדמנות לחזק את האמון הציבורי, להחזיר את הכוח לאזרחים, ולהבטיח ייצוג אמיתי לרצון העם.
הכותב הוא ראש צוות שינוי שיטת הבחירות לפתק חצי פתוח בארגון "ישראל 2050" מבית תנועה ישראלית