מדי שנה אנחנו נחשפים לתמונת מצב עגומה של מערכת החינוך החרדית, שלוקה באפליה מערכתית. עשרות תלמידות ששובצו ללימודים בסמינרים חרדיים אינן מתחילות את שנת הלימודים לאחר שמנהלים סירבו לקבלן בשל מוצאן הספרדי. המציאות מראה כי זו אינה תופעה מקרית, אלא מדיניות מובנית של הפרדה עדתית.
השורשים נעוצים בדפוסי חשיבה של מוסדות חרדיים ליטאיים, שרואים עצמם כ"אליטה רוחנית". אני, כחלק מהציבור הדתי-לאומי, המומה בכל פעם מחדש מהתופעה. אין בסביבתי, באף משפחה ובאף מוסד חינוכי, מציאות של הפרדה על בסיס מוצא עדתי. אצל כולנו זה כבר לא נושא רלוונטי.
נשאלת השאלה, את מי משרתת ההפרדה הזו בעולם החרדי, למי יש אינטרס לעודד את פוליטיקת הזהויות הזו. ברור שהמנהיגות החרדית הליטאית מרוויחה מהפיצול הזה, הן על ידי שמירה על ההגמוניה התרבותית שלה, והן על ידי יצירת "יוקרה דרך נדירות" - ככל שקשה יותר להתקבל לסמינר, כך הערך שלו עולה. מרוויחים מהשסע הפוליטיקאים החרדים האשכנזים, שבמקום לטפל בבעיות המהותיות של מערכת החינוך החרדי, כהיעדר לימודי ליבה והיעדר הכשרה מקצועית מספקת, הם עסוקים בסוגיית המזרחיות.
מרוויחים הפוליטיקאים החרדים המזרחיים, שמנציחים את הצורך בקיומם. וכמובן, מרוויחים מהתופעה פוליטיקאים ממפלגות שאינן חרדיות, כאלה שהמציאות הזו מאפשרת להם לעשות הון פוליטי על ידי חיזוק דעות קדומות, הדגשת האפליה והסטריאוטיפים הפוגעניים, ויצירת נרטיב שקרי שלפיו תפיסות העולם המחלקות את החברה הישראלית הן על בסיס מוצא עדתי.
העצמת ההפרדה הגזענית גורמת נזק כבד לחברה החרדית, וחמור מכך, היא גורמת נזק לישראל כולה ומשאירה את השסע על בסיס מוצא כפצע מדמם הפוגע באחדות העם. מהם הפתרונות האפשריים? בהיבט המשפטי נדרשת אכיפה של מנגנון פיקוח על קבלת תלמידות שלא על בסיס מוצא. מערכת החינוך בישראל, כולל המערכת החרדית, ממומנת על ידי המדינה ומחויבת לעקרונות של שוויון. יש לוודא שהחוק האוסר אפליה על בסיס עדתי נאכף באופן מלא. משרד החינוך חייב להפעיל סנקציות כלכליות נגד מוסדות מפלים ולשקול שלילת תקציבים והשתת קנסות כבדים.
בנוסף לכך יש לפעול תודעתית וחינוכית בדרכים מגוונות: פיתוח תוכניות לימוד המדגישות את אחדות ישראל, עידוד מפגשים בין קהילות שונות ופעילויות חברתיות משולבות, וכדומה. כמובן, חשוב ללוות רגשית ומעשית את התלמידות שנשארו בבית, ללא מסגרת לימודים, בתחושה קשה של דחייה. המאבק על קבלת תלמידות מזרחיות לסמינרים חרדיים הוא יותר ממאבק על מקום לימודים. זהו מאבק על הזהות, השוויון והעתיד של החברה החרדית והישראלית כולה.
הכותבת הייתה יו"ר "אמונה" - תנועת נשים דתיות-ציוניות