כדי לנסות להבין מה קרה בין ההנהגה הרבנית והפוליטית והציבור החרדי לבין החברה הישראלית בשנה האחרונה, ואולי כדי לנסות לשער מה צפוי לנו במערכת היחסים הסבוכה הזאת בשנה הבאה – נכון יהיה לפרק את השאלה לשאלות משנה, ולפתוח בהבנת שלוש תיאוריות יסודיות בחקר החברה החרדית.
התיאוריה הראשונה היא תיאוריית "חברת הלומדים" של פרופ' מנחם פרידמן. לפי פרידמן, בעקבות השואה והמאבק לשיקום הזהות החרדית, עוצב מודל ייחודי שבו לימוד התורה בישיבה הופך לערך עליון ולמוקד המאפיין זהות נבחרת ואיכותית. מודל זה התאפשר בעקבות שיתוף פעולה בלתי מוצהר בין ההנהגה החרדית למדינת ישראל, שסיפקה תמיכה כלכלית וקצבאות. שיתוף פעולה זה הוליד ציבור רחב המקדיש את חייו ללימוד ואינו משתלב בחברה.
התיאוריה השנייה היא תיאוריית "תרבות המובלעת" של פרופ' עמנואל סיון. לפי סיון, קבוצות דתיות בוחרות להתבדל מהחברה הסובבת אותן באמצעות יצירת מרחב פנימי סגור, שבו הן מחדדות את זהותן ומנהלות מערכת יחסים עם העולם החיצון.
החברה החרדית פיתחה מוסדות חינוך, מגורים, תקשורת וכלכלה המאפשרים אורח חיים ייחודי ומאבק בלימה למול החשיפה לערכי המודרנה. המובלעת החרדית היא לא רק מנגנון הגנה, אלא גם זירה שבה המחנה החרדי מדייק את זהותו.
התיאוריה השלישית היא תיאוריית "החרדיות הרכה" של פרופ' ניסים לאון. לפי לאון, החרדיות הרכה מתארת מודל חרדי המאופיין בגמישות מול מוסדות המדינה, הכלכלה והמרחב הציבורי. החרדיות הרכה, חשוב להדגיש, לא מציינת ויתור על גבולות זהות חרדיים, אלא הגדרה מחודשת של קשיחותם. החרדיות הרכה היא מהלך הסתגלות של קבוצות ויחידים המבקשים, בצד הנאמנות למסגרת החרדית, גם להתמודד עם אתגרי השעה.
גיבורי החיל
המפלגות החרדיות, נכון לעכשיו, נמצאות טכנית מחוץ לקואליציה של בנימין נתניהו. רק טכנית. במהות הן בפנים על מלא. יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, הוא אולי שותף הסוד הבכיר ביותר של ראש הממשלה, גם מהאופוזיציה.
כל עוד נתניהו במשחק הפוליטי, הסיכוי שהמפלגות החרדיות יעבירו את תמיכתן למועמד אחר הוא נמוך עד כדי לא קיים. למרות זאת, ההנהגה החרדית – גם הרבנית וגם הפוליטית – רואה בנתניהו אחראי לכך שאין חוק גיוס.
הציבור החרדי לא מבחין בפיצול האחריות בין נתניהו לבין היועצת המשפטית לממשלה, שופטי בג"ץ או משטרת ישראל. עבור הציבור, האחריות מונחת לפתחו של ראש הממשלה. תפיסת הציבור גוזרת את תפיסת ההנהגה. הנוכחות מחוץ לממשלת נתניהו בחודשים האחרונים משדרת מסר לציבור, ובעיקר לצעירי המגזר החרדי - "אנחנו איתכם".
התרחיש היחיד שבו נראה חזרה של המפלגות החרדיות לממשלה במהלך השנה הבאה, גם אם לא יושלם חוק גיוס המשביע את רצונן, הוא רק אם, לדידן, יהיה ערך שקול אחר על כף המאזניים. למשל, פיקוח נפש – תמיכה בהסכם כולל להשבת החטופים, ועל הדרך גם רווח פוליטי, עם פרישת הציונות הדתית ועוצמה יהודית מהממשלה.
עד אז, כדי לשמר את הצורך הקריטי עבורן בחוק גיוס, המפלגות החרדיות, בדגש על ההנהגה הרבנית, יקפידו לשמר את תדמית החברה החרדית כ"חברת לומדים". שימור המסר הזה מסייע בגיבוש המחנה החרדי פנימה, במה שנראה כשעת חירום, ומסייע בגיוס ה"גבירים" בעולם היהודי לצורך איסוף תרומות.
המגזר החרדי נמצא במשבר עמוק מול החברה הישראלית ככלל, ומול הציונות הדתית בפרט. אם במחלוקת מול החברה הכללית יכולים הדוברים החרדים לטעון כי אין לציבור הישראלי הכללי הבנה בדבר ערך לימוד התורה, אזי הטענה החרדית בדבר מורכבות לימוד התורה קורסת מול גיבורי החיל בני הציונות הדתית - אשר רבים מהם משלמים בחייהם, תוך הקפדה על לימוד תורה משמעותי בשטח בזמן לחימה.
ככל שעוברים השבועות והחודשים, קריאות ההתפעלות מהמעורבות האזרחית של ארגונים ואנשים פרטיים חרדיים הולכות ונעלמות למול העומס הבלתי נתפס שבו נתונים החיילים והעורף הישראלי.
ככל שיימשך, במהלך השנה הבאה, פרק הזמן שבו ינסו להסדיר את מצבם החוקי של החרדים ביחס לשאלת הגיוס, בין שבמהלכי הסדרה ובין שבמהלכי הכרעה, אנחנו נראה תהליך שבו יוגבהו החומות ויתחדד הבידול החרדי. אחרת, לא יהיה ברור מהו הטעם למאבקים הציבוריים, להפגנות ולמסעות גיוס התרומות.
העמקת השסע החרדי־ישראלי תחזק את גבולות המובלעת החרדית. במסגרת המשבר בין הציבור החרדי לבין הציונות הדתית נכון יהיה לבחון, על רקע הקרבה של ההנהגה החרד"לית של מפלגת הציונות הדתית לחרדים, את התנהגות ההצבעה של הדתיים הליברליים שנושאים בנטל המערכה. אם יש אזור פריך בגוש נתניהו – זה האזור.
כולנו ישראלים
האתגר המעניין ביותר בשנה זו טמון בזירה הפנים־חרדית. נכון למקד מבט בשתי אוכלוסיות. האחת היא תנועת ש"ס, והקהילה האחרת היא החרדיות המשתלבת – החרדים המודרניים. תנועת ש"ס מאז הקמתה מגייסת קולות שאינם חרדיים לטובת מימוש ערכים חרדיים. כאשר מדינת ישראל פותחת שנה שלישית חירומית, לא ברור עד כמה תצליח ש"ס לשמר את הציבור הזה.
אין לי ספק ששאלה זו עבור קברניטי ש"ס היא מעבר לנקודה למחשבה. זו שאלה קיומית פוליטית. וכאן מעניין לבחון השנה אם התפיסה הפרגמטית של החרדיות הרכה תוביל את ההנהגה החרדית־ספרדית לחדש את בניית הגשרים לעבר הישראליוּת; ואם השטח החרדי־ספרדי ישדר קולות להנהגות מקומיות ומשם להנהגה הארצית, שהבידול המתמשך מהישראליות פוגע בהן בחיי היומיום.
אוכלוסייה נוספת שנכון, כאמור, להפנות אליה מבט השנה, היא החרדים המודרניים. קהילות אלו – שהולכות וגדלות וזוכות לבולטות ציבורית – אומרות בקול ברור שעבורן מה שהיה לא יהיה. הם רואים עצמם חרדים, אבל מנהלים מערכת יחסים עם המודרניות והישראליות תחת תיאוריית "החרדיות הרכה".
השאלה המעניינת היא איך יגיבו המסגרות החרדיות הוותיקות להתעצמות מסגרות חדשות אלו. אם מדינת ישראל ברבע הראשון של שנת 2026 תלך לבחירות, אזי המפלגות החרדיות הוותיקות והמסורתיות לא יוכלו להישאר אדישות לקולות אלו, ויצטרכו לתת מענה אמיתי לסדר היום של ציבור זה.
לא נכון יהיה לסיים טור זה בלי לומר את המובן מאליו. עומס השסעים הפנימיים מאיים להכריע. מדינת ישראל מנהלת מסע שיקום ארוך באין־ספור מעגלים. זו חובה על כולנו להפנים שהסיפור הישראלי גדול וחשוב מכולנו, והמשימה שלנו יחדיו היא לשמור עליו לתפארת מדינת ישראל. שנה טובה וחתימה טובה.
הכותב הוא מומחה למגזרים, יועץ אסטרטגי ומרצה לתקשורת