הצורך בהחלפת השלטון כבר חורג בהרבה משאלת המשך כהונתו של בנימין נתניהו. ההפנמה של צורך יסודי זה יכולה אף להועיל בהתמודדות עִם שאלות חוזרות ונשנות מצד נאמניו המושבעים.
למשל, הקושיה הקבועה המוצגת כלפי מתנגדיו הפוליטיים: אז מי אתה מציע שיחליף את נתניהו? הרי אין אף אחד בעולם הפוליטי המתקרב ליכולותיו. אִם מפנימים שהצורך בהחלפת השלטון הוא חיוני לא רק בגלל נתניהו, התשובה הנחרצת היא: גם אִם אתם לכאורה צודקים, המצב הכללי כה פָגוּם עד שנימוקים אישיים כשלעצמם אינם יכולים להכריע.
מפלגת הליכוד, כפי שהיא מתפקדת עתה, אינה ראויה להמשיך לשלוט. אין מדובר בדמות בעייתית או אפילו הזויה זאת או אחרת. הקו המוביל בליכוד אינו מזכיר כלל את התנועה שהייתה. העובדה ששום התנגדות ממשית לשלטון היחיד של נתניהו לא התגבשה היא כמעט בלתי נתפסת.
מול מנחם בגין, יצחק שמיר ואריאל שרון התגבשו כוחות ממשיים, ולא רק מטעמים אישיים. העובדה שהשיח הפוליטי של מובילי הליכוד הפך כמעט לגמרי לכוחני ולפלגני מסוכנת ביותר לקיומנו החברתי התקין.
המצב שבוֹ שרים מובילים (בולט בכך השר יריב לוין) מסוגלים להוביל תוכנית מסוימת, תהא חשובה בעיניהם ככל שתהא, ללא שום אחריות לשנאה הפנימית המתגברת בעקבות זאת, אינה מתקבלת על הדעת, לא מצד ערכי היהדות ולא מצד הדמוקרטיה.
משהו עמוק מאוד השתבש בתפיסת השלטון בארצנו בשנים האחרונות. מובן שחלקו של נתניהו בכך מרכזי, אבל המשמעות לחיינו כאן רחבה בהרבה. מינויים ראויים נדחים (למשל, מועמדותו של גלעד ארדן לתפקיד יו”ר הנהלת התעשייה האווירית), אנשים שעומדים על דעתם הלגיטימית מושלכים מתפקידיהם (יולי אדלשטיין), ובעיקר, עניינים חיוניים לטיפול נדחים מטעמים משניים.
השיח של רוב הדמויות המובילות מעליב ושטחי, היחס לכל דעה שונה מזלזל ביותר. הביזוי שנהג יו"ר הכנסת בנשיא בית המשפט העליון אינו בגדר עלבון בלבד. העובדה שבחר להביע את מחאתוֹ בצורה כה בוטה מבוססת על הנחתוֹ שזאת הדרך המקובלת והרצויה במפלגתו. כך גם דבריו המשפילים של השר אמסלם כלפי ח"כ מירב בן-ארי.
לצערי הרב, אווירה כוללת זאת, שלה שותפות המפלגות הנוספות היושבות (או יושבות לכאורה) בקואליציה, פוגעת בערכים הבסיסיים של מדינתנו היהודית והדמוקרטית. בעינַיי, האופן שבו מיוצגת היהדות בשלטון הנוכחי הוא פעמים רבות מעליב. השלטון גם אינו מסוגל לבצע תיקונים חיוניים וסבירים בתשתית החוקתית שלנו מפני שיקוליו הזרים.
הצורך בהחלפת השלטון נובע, כמובן, מטעמים חשובים נוספים. אולם חיוני להדגיש שהוא כבר חורג במידה רבה משאלת שלטונו הארוך של נתניהו ואפילו מהמשבר הנורא שפקד אותנו בעקבות 7 באוקטובר. הצורך הזה מחייב את החלופות השלטוניות הפוטנציאליות לא להתרכז במעלותיו ובחסרונותיו של ראש הממשלה, אלא בסכּנה שבהמשך השלטון הקיים לערכינו היסודיים ולשלום אזרחי המדינה.