רוב תושבי ישראל, יש להניח, המשיכו בשגרת חייהם כשנודע להם שאלוף (מיל') נעם תיבון מצטרף למפלגת יש עתיד ויהיה חלק מרשימת המפלגה הבאה לכנסת. אבל עבור לפחות 23 אנשים הייתה זו כמו פצצת מצרר שנחתה על ראשם. גם כך מסתובבים חברי הכנסת של יש עתיד בפנים נפולות, ועם חשש כבד לגבי עתידם.
ממפלגה של 24 מושבים בכנסת, צפויה יש עתיד להיחתך בחצי על פי רוב הסקרים האחרונים, ואפילו יותר לפי סקרים מהימנים אחרים. ואם לא די בזה שגם כך צפוף ברשימה, בא לפיד ומכניס אליה מועמד נוסף. ומי יודע אם מדובר במועמד האחרון. וזה עוד לפני הסכם איחוד אפשרי עם אחת ממפלגות השמאל, מה שעשוי לדרדר את חברי הכנסת במפלגה אפילו עוד אחורה.
כלפי חוץ משדרים רובם "עסקים כרגיל". אפילו ביטחון. בשיחות סגורות הם נשמעים אחרת. היסטריה, בואכה פאניקה. כולם הקדישו את הקדנציה, חלקם יותר מאחת, והשקיעו שנים מזמנם ומרצם כדי להחניף לבוס, לגבות אותו בכל מהלך וכל אמירה, רק כדי להיכלל במקום ריאלי ברשימה, המוכתבת כולה על ידו. כעת הם מבינים שזה לא בהכרח יעזור. עבור לפיד הם כבר לא ממש אטרקטיביים ועליו לחפש שמות חדשים, כמו תיבון, לרענן את הרשימה. כלומר לנער אותם החוצה ממנה.
לא כולם מחכים להכרעת לפיד. חלקם מחפשים כבר מעכשיו דרכי מילוט. כל עוד לא הוכרזו בחירות, איש לא יעשה מעשה בפועל, אבל גישושים ודיבורים כבר יש. במפלגה סימנו את דבי ביטון כמי שמחוזרת על ידי הליכוד, אלעזר שטרן שמקיים מגעים עם גדי אייזנקוט, בועז טופורובסקי שיעזוב, ועוד אחרים ששוקלים את דרכם במסגרות אחרות.
ברוב הסקרים מי שמוביל את גוש המרכז-שמאל הוא נפתלי בנט. במוצאי שבת יתאחדו כל ראשי המפלגות בהפגנה למען ועדת חקירה ממלכתית. אין כמעט במה עליה לא יכולים לעמוד יחד כל ראשי האופוזיציה, ומכאן בדיוק נובעת הבעיה. כל השישה: ליברמן, גולן, לפיד, בנט, איינקוט וגנץ, אומרים כמעט אותו דבר בכל נושא שעל הפרק, ובאופן כללי יושבים על אותו בייס פוליטי. זה אומר שאיחוד כזה או אחר חייב להיות.
בינתיים כולם יושבים על הגדר כי אין בחירות בקרוב, והאגו גדול וחזק מידי, אבל בבוא העת זה יקרה. בבחירות האחרונות הגיע גוש השמאל לא מאורגן ולא מסודר. למעשה גם בבחירות שלפניהן, אבל בנס הצליחו להשיג 61 כדי להדיח את נתניהו. הפעם הפיזור עוד גדול יותר.
בפעם הקודמת מי שנפלו תחת אחוז החסימה היו מרצ ובל"ד. אם ירוצו באותה מתכונת זה כנראה יקרה שוב, רק אולי עם מפלגות אחרות (כרגע אייזנקוט וגנץ לא יציבים, אבל זה יכול להשתנות). החלום של כל אחד מהשישה הוא לעמוד בראשות איחוד שיוביל לשאיבת קולות הגוש בהתפתחות קרב ראש בראש מול הליכוד. כמו שציפי לבני ויצחק הרצוג הצליחו לעשות ב-2015. וכמו בני גנץ (עם לפיד, יעלון ואשכנזי) ב-2019. אבל השיחות בהקפאה, אין התקדמות של ממש, ולפי שעה איש לא מוכן לוותר על המקום הראשון. כל אחד ונימוקיו, כל אחד וטיעוניו.
לכן הצירוף של תיבון, למרות הלחץ של חברי הכנסת ביש עתיד, עשוי להתגלות כמהלך נכון של לפיד. הוא לא נועד להוסיף מנדטים בסקרים, וכנראה שהצטרפותו לא תביא לסחף המוני שינהר כעת לכיוון המפלגה. אבל היא כן תסייע ליו"ר יש עתיד במאבקי האיחוד שיגיעו. תיבון כנראה יכול היה להיות רצוי בכל אחת ממפלגות האופוזיציה והבחירה בלפיד מחזקת את מניית יש עתיד. זה לא מבטיח לו עתיד ורוד בפוליטיקה. בניגוד לליכוד, איש ממספרי 2 באותן מפלגות לא יוכל לקבל תפקיד בכיר, גם אם ירכיבו את הממשלה. את כולם ייקחו מספרי אחד.