זה לא איראן, זה אפילו לא לבנון, זה לא חוק הגיוס, כלומר ההשתמטות, ולא קטארגייט. זה עניין לכאורה קטן, שולי כזה, אבל אין שום דבר שיגדיר טוב ממנו את האסון המכונה גם "ממשלת ישראל". ואני מדבר על זפרני. אלי זפרני.
הקמב"ץ של משפחת נתניהו בצפון, החבר האישי של שרה נתניהו, המקורב האולטימטיבי שהיה יכול להיות שריף נפלא בגליל, אלמלא קרתה תקלה והוא הפסיד לאביחי שטרן בבחירות לראשות עיריית קריית שמונה. נדמה לי שזה היה משהו כמו 60-40.
ממשלת ישראל הייתה אמורה להתנפל על קריית שמונה. כל עשרות השרים, סגניהם, דובריהם, מנהלות הלשכה שלהם, נהגיהם, מאבטחיהם, עוזריהם, יועציהם ולוחכי פנכתם היו צריכים לעבור לגור בקריית שמונה. אין כרגע בישראל עיר חשובה יותר. ביום שישי כתבתי על זה בטורי.
העובדה שכמעט אף שר לא פוקד את קריית שמונה, העובדה שהעיר עומדת בעזובתה, שרק כמחצית מהתושבים חזרו, שרוב העסקים הקטנים נסגרו או עומדים להיסגר, שהצעירים נטשו, שהאוכלוסייה החזקה נטשה או עומדת לנטוש - כל זה אסון.
View this post on Instagram
זה אסון כי אין לנו עוד גליל עליון. זה אסון, לנוכח העובדה שהרוב היהודי בגליל כבר לא קיים, לנוכח העובדה שהמקום עלול להפוך לחבל ארץ שומם ונחשל, זה אסון לנוכח האסון שפקד אותנו לפני שנתיים ומאיים להפוך לקו פרשת המים השלילי עבור הגליל.
זה אסון כי קריית שמונה היא עיר המחוז של האזור כולו. אם אין קריית שמונה, אין עיר מחוז. אין מקום שיש בו מוקדי תעסוקה, תרבות, פנאי. גם פארק ההייטק של קריית שמונה נפגע קשות, והוא מקרין את הפגיעה הזו על האזור כולו.
נפתלי בנט ביקר בקריית שמונה בשבוע שעבר, ובכל מקום ששאל למה לא מתקנים, ולמה לא משקמים, ולמה לא מטפלים - ענו לו "זפרני". בגלל זה שתושבי קריית שמונה החצופים העזו להצביע בעד שטרן ולא בעד זפרני. נקמת זפרני קטן לא ברא השטן. לכאורה, כמובן. זה מה שאומרים שם, בקריה. לך תדע אם זה נכון.
אלי זפרני עלה אתמול לריאיון אצל קרן מרציאנו בערוץ 12. היא שאלה אותו את כל השאלות (זה ערוץ שבו עדיין שואלים שאלות קשות). אני מביא כאן שתיים מתשובותיו, מילה במילה: מרציאנו שאלה איך זה שלנוכח המצב הקשה של העיר, שרי הליכוד לא פוקדים אותה כל יום. זפרני: "אני מסכים איתך לחלוטין, אבל ברגע שיש לנו ראש עיר שכל היום עסוק באולפנים ללכלך על הממשלה ועל שרים, זה מוריד להם כנראה את החשק".
מרציאנו שאלה אם הטענה שבגלל שהוא, זפרני, לא זכה בראשות העיר, הממשלה נוקמת בקריית שמונה; על קרבתו לבני הזוג נתניהו וכו'. זפרני: "ממש לא. אני חבר אישי של משפחת נתניהו מעל 30 שנה, אני גאה להיות חבר של משפחת נתניהו. בזכות הקשרים שלי קריית שמונה זכתה במאות מיליוני שקלים".
כן, הוא אמר את זה. בעצם, אישר בקולו את הטענה שעליה נשאל. אדם שמודה שהוא חבר אישי של משפחת נתניהו 30 שנה, מספר שבזכות קשריו האישיים, העיר שבה הוא מתגורר "זכתה" במאות מיליוני שקלים.
לא שלא ידענו את זה, אבל ככה זה מתנהל כאן. אם אתה חבר שלהם, אתה זוכה. אם אתה מקורב לצלחת, אתה אוכל. אם אתה מצויד בקשרים הנכונים, או שאתה חבר בקואליציה הנכונה - אתה על הסוס. ואם לא? אז לא. ככה פשוט.
במקום שהממשלה הזו "תתנפל" על מכון ויצמן, תמטיר עליו כמה מיליארדים מהירים ותשקם את כל מה שנפגע בו, כי זה סמל המצוינות, העליונות והטכנולוגיה שלנו שניצחו במלחמה האחרונה בלבנון ובאיראן - היא גוררת רגליים. במקום שהממשלה תעזוב הכל ותשקם את סורוקה תוך כדי הגדלתו והעצמתו, היא גוררת רגליים. במקום שהממשלה תעשה את זה בקריית שמונה, אז זפרני.
מי מקבלים את הכסף? המגזרים. החרדים. "המשימות הלאומיות" וה"מורשת". הכספים הקואליציוניים שצמחו לשיא של כל הזמנים. ככה הם מנהלים את זה. ובשורה התחתונה, אסור לשכוח: קריית שמונה היא עיר ליכודית. עם או בלי אביחי שטרן, שגם הוא איש ימין מובהק. כנ"ל באר שבע, של סורוקה. מצביעי הליכוד ונתניהו.
לא שיש לי מושג אם מישהו יסיק עכשיו מסקנות או יפיק לקחים. אנחנו בדמוקרטיה. אני רק מקווה שהם יידעו בגלל מי סורוקה וקריית שמונה עומדים בשממונם ובחורבנם. ניחשתם נכון: בגלל היועמ"שית!