איך שלא יסתיים המאבק על חוק גיוס חדש, אם יושג אישור לחוק שיאפשר גיוסם של אלפי תלמידי ישיבות או שיאושר בסיס להשתמטות -
המאבק חשף תמונת מצב מאוד לא מחמיאה של מי שנמנים ומזוהים כראשי הציבור החרדי בישראל. להגדיר את מצבם כמשבר - זאת לשון המעטה פרועה.
לפי דיווחים מעודכנים שפורסמו בימים האחרונים, חילוקי הדעות, הפילוג והשסע השוררים בין חברי הכנסת של "יהדות התורה" הידרדרו בעקבות המאבק לחוק גיוס חדש לשפל מחפיר. לפי הדיווחים, חברי הכנסת הנמנים עם הפלג הליטאי "דגל התורה" נוטים לקבל ולהסכים למתווה החדש שגובש על ידי יו"ר ועדת הביטחון ביסמוט. הפלג החסידי של "אגודת ישראל" אפילו הקצין את התנגדותו לכל צורה של חוק גיוס חדש.
מהמאבק על הגיוס לפילוג פנימי חריף
מה שעיתונאים ופרשנים לא כל כך מודעים [אליו] הוא שמה שקורה ב"יהדות התורה" הוא השתלטות הליטאיות על מי שנמנים עם צמרת ממסד ההנהגה של "יהדות התורה". הדת היהודית, היהדות, הם ביסודם מאירי-פנים, פייסנים, בעד יחס קרבה, של ריצוי. הליטאיות העניקה לדת וליהדות פנים זועפות, מתנשאות, יחס של ריחוק.
לפני השואה, בקהילות הגדולות במזרח אירופה, היה חוק בלתי כתוב שלפיו יש וחייבים להקפיד על יחס של כבוד, דרך ארץ והערכה לגדולי תורה ליטאים - אבל למנוע מהם גישה לכהונות רמות ולעמדות מפתח בהנהגת הציבור. תנועת החסידות נוצרה מלכתחילה, בראשית המאה ה-18, כמרד כלפי ההתנשאות של אישי התורה הליטאים.
מה ההבדל בין יהודי חרדי-ליטאי ליהודי חרדי-חסידי? הליטאי פוחד מספר שולחן ערוך, החסיד ירא אלוהים.
מורשת הרב שך והחדירה לפוליטיקה
בעשורים הראשונים למדינת ישראל נשמר באופן מוקפד העיקרון שלא לתת לראשי ישיבות ליטאיות מעמד של השפעה והובלה בציבור החרדי. את העיקרון הזה שבר הרב אלעזר מנחם שך (1898-2001), גאון וראש ישיבת פוניבז', שגילה מעורבות פעילה ביותר בתחום היחסים בין חרדים לחילונים.
הרב שך נשא נאומים שבהם תקף, גידף ולעג לחילונים, וגם גילה יחס מעליב ופוגע כלפי מגזר החסידים. הרב שך פילג את מפלגת "אגודת ישראל", יסד את סיעת "דגל תורה". הוא כל כך לא אהב את החסידים ואת מנהיגיהם, שהוא גם יסד מועצת גדולי תורה, כמהלך מתריס מול מועצת גדולי התורה הישנה של אגודת ישראל.
הרב שך יסד את סיעת "דגל תורה" והחדיר את הליטאיות המתנשאת והזועפת לפוליטיקה בישראל, גם ובמיוחד כחלק משפיע ומוביל בהתנהלות של ראשי "יהדות התורה". לא נעים לומר זאת, אבל הרב שך, גאון בתורה, השאיר כמורשת ארס של פילוג ופירוד להנהגת מפלגת "יהדות התורה" - שקיבל אופי של שנאת חינם בין חברי הכנסת של המפלגה.
החדשות הלא טובות הן שגם אחרי שתתקבל פשרה כלשהי בבעיית גיוס תלמידי ישיבות, הליטאיות תמשיך להרעיל את ההתנהלות הפרלמנטרית של ח"כי יהדות התורה. שני גדולי תורה ליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש, הובילו את המאבק נגד גיוס תלמידי ישיבות. שניהם יהודים משכמם ומעלה. מה שהם לא - הם לא מנהיגים, אין להם שום קשר לציבור הנרחב.
מעניין ששני גדולי תורה אלו גם נעלמו ונאלמו באחרונה. לא שומעים מהם. או שהם מסכימים עם המתווה החדש שביסמוט גיבש וקיבל את תמיכת ראש הממשלה נתניהו, או שהם מתנגדים למתווה הזה והתייאשו ממאבק לסיכולו. שניהם מייצגים את הליטאיות - את היהדות הזועפת, המתנשאת, המרחיקה.
ליטאיות מזיקה שתורגש גם בבעיות, בנושאים ובמצוקות שעל סדר יומה של המדינה. אולי שני גדולי תורה אלו נהנים ומלאי סיפוק מהפגנות של תלמידי הישיבות הליטאיות, ובמיוחד של הפלג הליטאי הקיצוני, המלוות בביטויי נאצה נגד צה"ל, שהליטאיות כל כך לא אוהבת.