בשבוע שעבר נבחר לרבה הראשי של תל אביב מועמד ש"ס הרב זבדיה כהן המקורב לח"כ אריה דרעי. מולו התמודד הרב חיים אמסלם. במונחים אקטואליים ובחלוקה בין התומכים בגישת “תורתו אמנותו" ובין מי שנכנסים מתחת לאלונקה, הרב כהן נמנה עם הסוג הראשון. אין זו בחירה טבעית בעיר כמו תל אביב.
כמי שהייתה חלק מצוות משפטי שהגיש עתירות לבג"ץ בעניין הליך בחירת רב עיר בשתי ערים אחרות, אני יכולה לומר שהמקרה של תל אביב אינו חריג. מדובר במהלך פוליטי סדור, המרוקן מתוכן הליך בחירות דמוקרטי הקבוע בחוק, ומעביר את מרכז הכובד לדרג הפוליטי, תוך רמיסת האוטונומיה המקומית ופגיעה בעקרונות יסוד של השיטה המשפטית בישראל. במובן זה, מדובר בעוד תת-פרק של המהפכה המשטרית, והתמונה העולה מהבליץ למינוי רבנים ולתוספת ג’ובים מדאיגה.
לאחר הקמת הממשלה, ש"ס דחפה לשינוי המסגרת הנורמטיבית המעוגנת בתקנות שירותי הדת היהודיים לבחירות רבני עיר, והעניקה לשר לשירותי דת השפעה מכרעת על בחירת מרבית נציגי הציבור ועל הרכב האסיפה הבוחרת. בעתירה שהגשנו מטעם חברי מועצה בהוד השרון תיארנו כיצד גובשה רשימת נציגי ציבור לאסיפה באופן המעורר קושי ממשי בעניין עצמאות ההליך: 13 מתוך 18 נציגי הציבור היו בעלי זיקה לרב של קהילה קטנה, המקורב לש"ס.
רשימה זו הייתה אוסף שנבחר בפינצטה. לא נכללו בה אנשי רוח, חינוך או מדע, כפי שנקבע בתקנות. היא לא שיקפה בשום צורה עיר ליברלית ומתונה, שכ-70% מתושביה חילונים. נבחרי הציבור התבקשו לשמש חותמת גומי לבחירת נציגי השר.
יתר על כן, ש"ס פעלה לביטול קציבת כהונתו של רב עיר, וכך, אם בעבר כהונה הוגבלה בזמן ואפשרה בחינה מחודשת של התאמת הרב לקהילה, כיום מדובר במינוי עד גיל 70. אין תקדים בדין הישראלי לנבחר ציבור שממלא משרה ציבורית כל החיים.
ריבוי העתירות בתקופה קצרה נגד הליכי בחירת רבני עיר אינו מקרי. הוא משקף פגם בהסדר הקיים, ועל הרקע הזה יש לבחון גם את בחירתו של הרב זבדיה כהן לרב העיר תל אביב. פעמיים דחה בג"ץ את מועד הבחירות, פעם אחת בשל מינוי נציגי ציבור ללא הליך היוועצות כדין ובפעם השנייה משום שלא ניתן פרק זמן מספיק להצגת מועמדות.
בית המשפט העליון הדגיש בהזדמנויות שונות כי בחירת רב עיר היא עניין בעל אופי מקומי מובהק, וכי יש להיזהר מהתערבות השלטון המרכזי. אלא שהשינויים בתקנות, והאופן שבו הן מיושמות, מצביעים על תנועה בכיוון ההפוך: ריכוז כוח, היעדר שקיפות והחלשת האוטונומיה המקומית. וכך נפגעים אמון הציבור, עקרון המנהל התקין ומעל הכל, ההליך הדמוקרטי.
הכותבת היא עורכת דין ממשרד בן צור קורב ושות' בירושלים