אומנם זכינו לחיות בעידן של ספינים שמשוחררים לעברנו בכל שעות היממה, ובכל זאת, חובה לשאול: האם אמור להיות גבול כלשהו לספינים? אם התשובה היא כן, הרי שהגבול הוא שהנהגה אינה יכולה בידה האחת לנהל מלחמת שלוש שנים שדורשת עוד מערכה ועוד מערכה, ובידה השנייה להתל בציבור שאמור להקריב את חייו במסגרת אותה מלחמה.
אחרי שבעה באוקטובר והסבבים מול חיזבאללה, חמאס ואיראן, אין מקום לספינים על חיילי צה"ל. עברנו כבר שני רמטכ"לים שדרשו עוד חיילים, ושני יו"רים של ועדת חוץ וביטחון שלא הצליחו לגבש חוק גיוס, וכוחם של הספינים נשחק עד דק. זוהי הסיבה העיקרית לשבר שאנחנו רואים בקרב חלק גדול מהימין הישראלי: כאב אמיתי שמפלח הרבה לבבות בציונות הדתית, בימין המסורתי ובימין החילוני.
ה"ריב" בין יהדות התורה לשאר חלקי הקואליציה מריח למרחוק כצעד שנועד רק לשרת קמפיין. הרי העסקנים החרדים חייבים להראות לציבור המאוכזב שלהם שהם ממשיכים להילחם על המשך ההשתמטות. הליכוד חייב להראות שהוא לא הסכים להעביר חוק שמנציח השתמטות חרדית. מגדילים לעשות אלה שמחממים את קמפיין הנגטיב נגד המתחרים, כי לאחרונה חזרה האגדה על כך שלכאורה בנט, איזנקוט או ליברמן ייתנו למפלגות החרדיות יותר מהקואליציה הנוכחית, רק כדי שתהיה להם ממשלה.
עם כל הכבוד לספינים היצירתיים, מה אמור לעשות צה"ל עם מניפולציות ציניות שנועדו להתל בבוחרים הכואבים שדואגים לעתידה של המדינה? איך גורמים לספינים האלו להתאדות כדי שפעם אחת ולתמיד מדינת ישראל תתמודד כמו שצריך עם הסוגיה? אם היינו צריכים לצייר את התסריט האוטופי, הרי שהייתה הסכמה גורפת לכך שכל אזרח ישראלי שמקבל תעודת זהות שבצידה הרבה זכויות, יבין שהתעודה החדשה כרוכה גם בכמה חובות. כל גבר צעיר ואישה צעירה יבינו שבגיל 18 נותנים בין שנתיים לשלוש למדינה. המשרת לא רק נותן, אלא גם מרוויח לא מעט: למידה של קבלת אחריות, ניסיון שמכין לחיים, וקשרים עם ישראלים אחרים שלא היה יוצא לו להכיר באופן אחר.
לא רק החילונים והדתיים צריכים להגן על חייהם, גם האזרחים הערבים. לא את כולם ייקח צה"ל - חלקם ינותבו לצורכי החברה הפנימית, שדורשת שיטור, כיבוי אש, משמר אזרחי וארגוני הצלה. אנחנו כבר עשרה מיליון בני אדם, תודה לאל, והכי נכון להסדיר כך את עתידנו לטווח הארוך. מעבר לערכיות ולחיבור בין המגזרים, זוהי הדרך להבטיח את עתידנו כאן.
הספין השחוק מכולם הוא ספין "אחינו החרדים" ו"דרכי נועם". כמעט 40 שנה שמנסים לגייס חרדים בדרכי נועם, וגם אחרי ארבע שנים של הממשלה הכי מחבקת שיכולה להיות, זה לא קרה. סנקציות אומנם לא יגרמו לכל החרדים להתגייס, אבל גם אם יגרמו לרבע מהם להתגייס, זו התחלה מצוינת. משם צריך יהיה להמשיך בחיזוק המגמה.
הדרך היחידה לעצור את הדבר הזה היא לבסס את ההבנה ששום ברית פוליטית אינה יכולה להיות חזקה יותר מהיגיון הביטחון הלאומי. אם בנט, איזנקוט וליברמן ינצחו בבחירות הקרובות, לא יהיה להם שום מנדט לשלב מפלגה חרדית בממשלתם ולהמשיך את ההשתמטות. אבל אין טעם להתווכח אם הם או אם נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' ייתנו לחרדים יותר. בנט, איזנקוט וליברמן נשאלים על כך בכל הזדמנות, והגיע הזמן להעמיד כל פוליטיקאי מימין מול השאלה הזו, ולבקש כבר עכשיו התחייבות שתבהיר את הדברים: האם תרכיבו קואליציה עם מפלגה חרדית שאינה תומכת בנשיאה בנטל השירות? לשאלה הזו אפשר לענות באחת משתי תשובות: כן או לא. רק כך אפשר יהיה למגר את הספינים.