מצבו הפוליטי הנוכחי של יאיר לפיד מצער מאוד. האיש שייסד מפלגה שהגיעה למקום השני בבחירות לכנסת האחרונה, שכיהן כראש ממשלה, ראש אופוזיציה, שר חוץ ושר אוצר, נאלץ כיום למצוא מקלט פוליטי בחבירה לנפתלי בנט.
לפיד הוכיח לאורך כל פעילותו הפוליטית נכונות לוותר על האגו, שיקול דעת ענייני ודאגה לטובת העם. הצטרפותו לבנט, שמחזיק בעמדות שונות משלו ולעיתים מנוגדות להן, נראית כצעד נואש שנועד לאחוז בציפורניים במושב בכנסת. חבל. לפיד עדיין צעיר יחסית, וניסיונו והמהלכים שנקט מאז כניסתו לפוליטיקה חיוניים לעם הצמא לשינוי השלטון, ובעיקר להצלת המדינה משלטון תיאוקרטי אנטי-דמוקרטי.
בנט מתקשה להסתיר את קרבתו הרעיונית לימין. הוא אף סוגד לנתניהו, מורו ורבו, למרות הצהרות הבחירות שלכאורה מנוגדות לכך. ככל שמתקרבים למועד הבחירות, הסקרים שהמליכו אותו הולכים ומתרסקים. "חניון הנייר" שהציב בזירה הפוליטית הולך ומתרוקן.
הניסיון של מפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ מלמד עד כמה סקרים עלולים להטעות. לאחר 7 באוקטובר ניבאו הסקרים למפלגה למעלה מ-32 מנדטים, ואילו כיום היא מתקשה להתקרב לאחוז החסימה בסקרים.
בנט אומנם כיהן כראש ממשלה, אף שעמד בראש מפלגה שמנתה בקושי שישה מנדטים. כשרץ ברשימה עם איילת שקד לבחירות לכנסת ה-21, בנט אפילו לא עבר את אחוז החסימה. אם לפיד ידבק בחבירתו לבנט, הוא עלול להוביל את מפלגת יש עתיד לאובדן עתיד.
נוכחותו בזירה הפוליטית עלולה להידמות לזו של אמנון רובינשטיין, יגאל ידין, אביו טומי לפיד ואחרים. אפשר עדיין לתקן. "החוכמה אינה להימנע מטעויות, אלא לדעת להכיר בהן", כתב הפילוסוף הצרפתי אלן פינקלקראוט.
מקומו הטבעי, המכובד והמועיל של לפיד במציאות הפוליטית הנוכחית הוא לצידו של גדי איזנקוט. לשניים השקפות דומות במידה רבה. איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, שנולד בטבריה וגדל באילת – שתי ערי פריפריה – חש בוודאי את קשיי הציבור ובעיקר את מצוקותיהם של השקופים החיים בפריפריה. מאז כניסתו לפוליטיקה הוא מקרין אמינות ודאגה לטובת העם. סיכוייו לעמוד בראש גוש השינוי הולכים וגוברים. הצטרפות של לפיד לאיזנקוט עשויה להביא לניצחון בבחירות, ולהשיב את עתידם הפוליטי של לפיד ומפלגתו למסלולו.
הכותב הוא סופר, מוציא לאור ופובליציסט ישראלי החי בפריז