אין מה לקנא בנתניהו. לא רק תופי מלחמה (שלא נדמו), פריימריז (כן או לא), בחירות לכנסת (מערכה שרק הולכת ומחריפה), משפט הזוי ומייגע (שגוזל שעות וימים), תקשורת עוינת (בן כספית כדוגמה) – עכשיו גם טראמפ הקפריזי על הראש שלו. "הידיד הגדול ביותר" של ישראל ונתניהו, מתברר, הוא גם הידיד הגדול ביותר של טורקיה וארדואן.
המילים שהרעיף נשיא ארצות הברית על הסולטן הם העתק-הדבק של המילים שהרעיף בזמנו על ביבי. וזאת, אחרי המהפך שחל ביחסו לאיראן. ממצור הדוק, שכלל שלוש נושאות מטוסים אימתניות, כפסע מהכחדת משטר משמרות המהפכה וחיסול האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם – לפתע "הבנות" עם המשטר הרצחני בטהרן. מה הפלא שקאליבאף וחבר מרעיו שמים את טראמפ ואמריקה לשנינה וללעג?
נקל לשער מה עובר בראשו של נתניהו לנוכח ה"ידיד" הזה. במקרה הטוב, נתניהו סבור אולי שטראמפ "יחזור למוטב", יתהפך בעוד 180 מעלות, אם לא בגלל אישיותו ההפכפכנית, אז בגלל היהירות של איראן, שמחרחרת מלחמה ומשקמת את צבאה, וצניחת הפופולריות הטראמפית אפילו בקרב הרפובליקנים.
אצלנו מנצלים באופוזיציה את ההתהפכות הזאת כדי ללעוג לנתניהו. הנה גם אמריקה מתרחקת ממנו, ומעגל הבדידות של ישראל מתהדק. אכן, זהו המצב. אבל כלום בהתנהלות ממשלת ישראל נעוצה הסיבה לכך? לא האיבה הגוברת, השנאה לשמה, השכחת פשעי 7 באוקטובר, האנטישמיות והאנטי-ישראליות?
הנה עוד נושא במערכת הבחירות שמתחממת והולכת. התלהמות האופוזיציה כלפי מחנה הימין האמיתי והלא-מתחזה. גם בתוככי הליכוד עצמה מהומה ומבולקה סביב השאלה איך מרכיבים את רשימת המועמדים. איני יכול לשכוח את הוויכוחים המרים סביב אותה שאלה בשנים עברו. כן או לא עדה מסדרת, שביעיות, פריימריז וכו’.
הליכוד תמיד בחדשות, לטוב ולרע. התקשורת תמיד מתעסקת במפלגה השורשית והחמה ביותר, ואולי זהו סוד יציבותה. תסיסה ולהט תמיד אפיינו מפלגה זו, ביטאו את מרכזיותה בחיים הפוליטיים. יש לקוות שגם הפעם תצלח התנועה את מהמורת הוויכוחים והרעשים, ומוסדותיה יגיעו במהרה לעמק השווה.
היו לי בעת האחרונה שיחות עם חברים לדרך ולתנועה, כמוני, חסרי שאיפות פוליטיות אך דואגים לקראת הבחירות ועוד יותר לקראת הצגת הנבחרת הליכודית. חוששים שמא יתחולל מהפך בבחירות, שיעלה את המרכז-שמאל-שמאל קיצוני לשלטון. מה יהיה אז על יהודה ושומרון וההתנחלויות? על המאבק הנחוש בארגוני הטרור ובגרעין האיראני? על ראשי זרועות הביטחון? על חופש העיתונות, במיוחד של ערוץ 14? על האיזון בין שלוש רשויות הדמוקרטיה?
הליכוד עלולה להביא את זה על עצמה ועל המדינה, אם מתפקדיה לא יבינו שהכורח הפעם הוא הצגת נבחרת טובה יותר מההרכב הנוכחי. על מתפקדי הליכוד לבחור מועמדים ראויים, מייצגים, מכבדים, ולא להצביע לחברי כנסת מכהנים שדוחים ומרחיקים בוחרים.
נדגיש: בין חברי הכנסת ובין המועמדים ישנם ראויים, אידיאולוגים, חרוצים, נקיי כפיים, אולם יהיו בציבור רבים שיימנעו מלהצביע לסיעה שכוללת גם חברי כנסת צעקניים, מתבהמים, קיצוניים, רדודים. כאלה שאינם מכבדים את הלוחמים ואת הפצועים ואת המשפחות השכולות. לא מבקרים בצפון ובדרום, ביישובי הספר על יושביהם החלוצים והאמיצים.
בינתיים איננו יודעים כמה שריונים יינתנו לראש התנועה, שהוא גם ראש הממשלה. כך או כך, גם נתניהו חייב לשריין אך ורק אישים ראויים, מנוסים, ולא סתם "שמות" של כוכבי תקשורת. הוא כבר נכווה בעבר בשריונים לא מוצלחים, בלשון המעטה. האם אפשר לשכוח, למשל, את מיכל שיר, שהתהפכה על הליכוד?
הסקרים – עם הפערים הגדולים ביניהם – מוכיחים שלליכוד היא יש בייס יציב וגדול. אך אין די בקהל הנאמן כדי לשמר בשלטון את הימין הערכי-ממלכתי. לא תקשורת עוינת, לא כשלים פה ושם, לא שקמה ברסלר ("בבחירות הבאות עלינו לפרק אותם"), ינחילו מפלה לליכוד. עלולה לעשות זאת רק רשימה עם מועמדים בלתי ראויים בעליל. אם הרשימה לא תוטב ותרוענן, כל החששות מפני עליית ממשלה חסרת חוט שדרה לעמוד בלחצים גם מול הג’ינג’י מהבית הלבן והג’ינג’י מ"איכות השלטון" עלולים להתגשם.