פעם נשאלה השאלה, מיהו ליכודניק? התשובה הייתה: מי שנושא כיפה בכיסו, ולעת צורך מניחה על פדחתו. זה יכול להיות באירוע משמח או עצוב, או במקום שבו מוקראים פסוקי קודש. או אז, הליכודניק שמכבד את המסורת היהודית מניח לרגעים כיפה על ראשו. היום המצב שונה.

רבים מהליכודניקים חובשים כיפות ביומיום, אנשי דת הנותנים את הטון בתנועה הלאומית-ליברלית שהייתה פעם ואיננה עוד. מועמד שמשתוקק להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת או לכל תפקיד ציבורי אחר חייב לפזול לציבור הגדול של דתיים חברי המפלגה.

לכן, קל היה אולי לחברי סיעת הליכוד, מעבר לאילוץ הקואליציוני, להיכנע בשבוע שעבר לתכתיב המפלגות החרדיות, ולתמוך בחוק יסוד: לימוד תורה, בקריאה ראשונה, בנוסח האומר: "מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ורואה במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שתורמים תרומה משמעותית למדינת ישראל ולעם היהודי".

התנפלות על דן אילוז אחרי שהצביע נגד החוק יסוד לימוד התורה (צילום :ערוץ הכנסת)

מה מסתתר מאחורי נוסח חלקלק זה? מי אינו מסכים עם חלקו הראשון? אולי רק חילונים-לתיאבון, שסולדים מכל סממן דתי, והם לא מעטים. בל נטעה: חלקו השני הוא התכליתי בעיני יוזמי החוק, ופירושו: לימוד תורה בישיבות כמוהו כשירות בצבא, ערכית ותקציבית. חברי סיעת הליכוד בהצבעתם אולי הרגיעו עצמם מצפונית בהסתמך על חלקו הראשון של הנוסח המוצע.

אם החוק יעבור בשתי הקריאות הבאות, למה לימוד תורה רק במסגרת ישיבות? למה אין החוק מעודד לימוד תורה בחינוך הממלכתי? כשהייתי תלמיד, כך היה. הוקדשו שיעורים קבועים לתנ"ך ותלמוד. רכשנו מושגי יסוד במורשת, ובעזרת השם לא הפכנו לדתיים פנאטיים. נעשינו בוגרים שאוהבים את מולדתם ומורשתם, לוחמים, יוצרים, תורמים כל אחד בתחום התמחותו.

דתיות קיצונית פסולה כמו חילוניות קיצונית. שתיהן הופכות בעיני עצמן לחזות הכל, ואם יש ביכולתם, ינסו מוביליהן להשליט אמונתם על הציבור. הסיעות החרדיות מנצלות את שבריריות הקואליציה כדי לנקר עיניים לכלל הציבור, לסחוט מה שנראה טוב בעיניהן בלי להתחשב במצב החירום.

בנימין נתניהו, משה גפני ויצחק גולדקנופף בהצבעה על חוק יסוד לימוד תורה (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)
בנימין נתניהו, משה גפני ויצחק גולדקנופף בהצבעה על חוק יסוד לימוד תורה (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

תפילות הן הנשק, מעל לכל. בהפגנות מתלהמות מעמיקים הללו את הקרעים בעם, משניאים את הערכים שלמענם כביכול הם נלחמים. אדם כמוני, חילוני שמחשיב מאוד את המסורת, מהרהר בליבו: הזוהי דת ישראל? הזוהי תורת ישראל? הזוהי המורשת המופלאה של עמנו?

מטיחים שוב ושוב בלומדי התורה: ומה עם לימודי ליבה? אנגלית, מתמטיקה, כלכלה? אלה שתורתם אמנותם, שעיסוקם, שעותיהם, מוקדשים ללימוד מבוקר עד ערב, אכן צריכים להיות פטורים מליבה ומגיוס כפי שנקבע עוד בקום המדינה. כל היתר חייבים בלימודי ליבה ובשירות צבאי או לאומי. אלא שגם על אלה מחילים מנהיגיהם העיקשים את הכלל המזוויע "נמות ולא נתגייס".

משביתים תורה ומשביתים תנועה, בהפגנותיהם בנוסח בלפור. דת ישראל כפי שהם מייצגים אותה מרחיקה לבבות, רחוקה ממסורת הרוב היהודי במדינה. הגיע הזמן להחיל סנקציות כלכליות על אותו ציבור שמעודד השתמטות. וגם על סרבני גיוס חילונים.

תלמידי ישיבה בבני ברק (צילום: יעקב נאומי, פלאש 90)
תלמידי ישיבה בבני ברק (צילום: יעקב נאומי, פלאש 90)

הייתי שמח לראות לימודי ליבה מסורתיים-יהודיים מונהגים בזרם הממלכתי. בלי הרוח היהודית, בלי הכרת מקורות ושורשים, אל נתפלא שתופעת הסרבנות מתפשטת גם בקרב צעירים חילונים. באין ידיעה ואמונה, גוברים בקרבם הספקות באשר לזכות קיומנו כאן, אף מתרחבת תופעת הירידה מהארץ. אסור שהתורה תהיה מזוהה עם החרדיות. עלינו לשוב ולהיות עם הספר, כמובן, לא בנוסח הפלג הירושלמי ופלגים שנספחים אליו.

לראות את הצעירים המוסתים משביתים תורה ומשתוללים ברחובות - זו לא דת ישראל ולא אהבת ישראל. זהו אנרכיזם גלותי שמקומו לא יימצא במדינת היהודים המודרנית. זוהי עדת קנאים קיצוניים, מונהגים בידי רבנים פנאטיים, שמשניאים את עצמם על הכלל, בזים לאחיהם החילונים והמסורתיים, מזלזלים בלוחמינו שמקריבים נפשם למען המולדת וכל יושביה.

מכאן חיזוק לדברי ראש הממשלה, על הכורח לכונן ממשלה לאומית רחבה, שבסיסה הוא הרוב הציוני-חילוני. אולי יהיו בה גם חרדים אבל בלי היכולת לכפות דעתם ואת דתם על הרוב.