מצד אחד, חוק הגיוס הוא "חוק המשגיחים". כל רב חרדי, כל "משגיח" בישיבה – היה חותם עליו בשתי ידיים. משמעות הסנקציות שיוטלו על חרדים שלא יתגייסו, היא אפסית מבחינת החרדים. הגבלת יציאה מהארץ? הגבלה בעבודה? מבחינת הרבנים החרדים בחור ישיבה צריך לשבת בישיבה וללמוד – החוק הזה רק מסייע להם באכיפת התקנות הישיבתיות.
מצד שני, יש ממד היסטורי בחוק הזה – לא משנה כמה צולע ו'דרדלה' הוא יהיה. בכדי להעביר את החוק במליאת הכנסת, הח"כים החרדים יהיו צריכים להצביע בעדו – בתמיכת הרבנים החרדים. המשמעות היא הכשרה של המתגייסים החרדים על ידי הרבנים החרדים. אף אחד לא יוכל לתקוף את מי שיתגייס בהתאם לחוק, כאשר הרב לנדו, הרב הירש, חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וחברי מועצת חכמי התורה של ש"ס תמכו בהוראות החוק.
אז למה החרדים רוצים חוק כזה, שיהווה חותמת כשרות רבנית לגיוס חרדים לצבא? לדבר יש שני היבטים. האחד והפשוט הוא שמבחינת החרדים צריך קודם כל לבטל את עשרות אלפי צווי הגיוס שנשלחו עד כה, להסיר את הסנקציות הכלכליות ולשחרר את התקציבים לישיבות. אחר כך, תוקפו של החוק תלוי בעמידה ביעדי הגיוס. אם החרדים יחשבו שהם יוכלו להשיג תנאים טובים יותר – מי אמר שהם יעמדו ביעדי הגיוס? במקרה שכזה, החוק יתבטל ואנחנו נחזור לנקודת ההתחלה.
ההיבט השני, הוא החשש מהרכב הממשלה הבאה. אף אחד לא יודע מה יהיה לאחר מערכת הבחירות המתקרבת, יכול להיות שהחרדים יישארו מחוץ לממשלה הבאה, וייאבדו את הכוח שיש להם היום בכדי לכפות פשרות בנוגע לגיוס חרדים – כך שהסנקציות שיוטלו יהיו אכן כאלה שיתאימו פחות או יותר לתקנון הישיבתי, ולא יוטל על כלל החרדים.
החשש הגדול של החרדים, הוא מכך שאם לא יעבור חוק גיוס במושב הנוכחי, מי שיכריע בנושא תהיה הממשלה הבאה – שתחליט לגייס את כלל החרדים, תוך הטלת סנקציות קשות על המשתמטים. לכן, החרדים מעדיפים חוק גיוס במסגרתו הרבנים מכשירים גיוס של מחצית מהאוכלוסייה החרדית בכדי לשמור על החצי השני, להימנע מסנקציות קשות – כאשר לא בטוח שה'הכשר' לגיוס, אכן יביא לגיוס חרדים נרחב לצבא.