אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, שוחח היום (ראשון) עם אלי אוחנה וברק סרי ב-103FM. במהלך הראיון, התייחס שטרן למציאות הקשה בעיר הצפונית ולזעם בקרב התושבים על כך שהמדינה אינה מספקת להם מענה. לפי הטענות, קריית שמונה אינה מקבל תמיכה בעקבות המתיחות בין שטרן לראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד.

בתחילה שטרן נשאל האם יישאר ראש עיר בלי עיר והשיב: "אם יקרה מצב כזה, מדינת ישראל מפסידה. זה לא עניין של ראש עיר - יש פה עניין לאומי הרבה יותר גדול". לדבריו, מתוך 26,000 התושבים שהתגוררו בקריית שמונה שבו אליה רק כ-18,000, כאשר בפועל המספר נמוך יותר.

"הלכה למעשה יש פחות מזה. אנשים משאירים את הכתובת בקריית שמונה, ויושבים על הגדר לראות לאן זה הולך. זה בא לידי ביטוי בעסקים ברגע שחסרים בין 30 ל-40 אחוזים מהאוכלוסייה בקריית שמונה", ציין, "הציפייה הייתה שיתנו לנו דחיפה אחרי המשבר הכל כך גדול, בדיוק כמו שאדם אחרי משבר - עושים לו שיקום, עוזרים לו ללכת. אם יעזרו לנו ללכת גם נרוץ מרתון".

שטרן נשאל על המתיחות עם נתניהו וענה: "נבחרתי להיות השופר של התושבים, והביקורת שלי היא להביא את זעקת התושבים. אני לא חושב שמישהו מאיתנו צריך להתנצל על זה שהוא דורש את מה שמגיע לו".

עוד הוסיף: "לעניין הזה אני חושב שצריך להפנות את השאלה לאותם גורמים בליכוד. אני חושב שהסיפור פה הרבה יותר גדול מאביחי שטרן: יש פה עיר לאומית, ויש פריימריז אוטוטו. אני חושב שזה היופי בדמוקרטיה, הציבור יידע לסגור חשבון, ואותם אנשים מהליכוד היו צריכים להיות פה אם הם רוצים את אותם קולות".

"תושבי קריית שמונה תמיד ידעו להכיר טוב. מי שלא עוזר, שלא יתפלא אם לא יראה את השמות שלו בעיר. אם אתה שואל מחר אם יצביעו למפלגות השמאל - כנראה שלא, קריית שמונה כנראה תצביע למפלגות הימין, אבל שם זה יבוא לידי ביטוי. הכרת הטוב או לצורך העניין אי הכרת הטוב", סיכם, "הבחירות נגמרו, ובסופו של דבר הציבור בחר בי. אני זה שצריך להוביל את העיר הזאת".

תושבי קריית שמונה חוסמים את הכניסה לעיר (צילום :אלי אשכנזי, וואלה!)

השיקום לא נראה באופק

קצת יותר משנה חלפה מאז תחילת של הפסקת האש בצפון – והשיקום האמיתי של קריית שמונה עדיין אינו נראה באופק: עסקים רבים נסגרו וחלקם טרם נפתחו מחדש, כ־30% מהתושבים שגרו בעיר לפני המלחמה לא חזרו אליה לפי נתוני העירייה, ותושבים רבים בעיר מתלוננים כי הם אינם מצליחים לגמור את החודש.

"התוכניות הגדולות שהיו לנו לפני המלחמה – הקמת קו רכבת, אוניברסיטה חדשה ובניית שלוש שכונות חדשות – כולן מצוינות, אבל הן לעשור קדימה", סיפר ראש עיריית קריית שמונה בריאיון ל"מעריב המגזין" לאחרונה. "למחר בבוקר אין פתרון. אנשים נשארו עם אותם חובות, והעסקים עדיין על מקדמות. כל בעל מכולת, מוסכניק, ספר מספרים על אותם קשיים להתקיים. אנחנו, בעירייה, מחבקים כל יוזמה לשיקום, אבל אין לי מה לתת לתושבים מחר. אין לי איך להמציא עובדים סוציאליים, או למלא מפעל בעובדים".

לפני חודש קמה בקריית שמונה תנועת מחאה עממית, בהובלתם של כמה מתושבי העיר, והיא זועקת את זעקתם של התושבים ובעלי העסקים ויוצאת למאבק להצלת העיר מקריסה מוחלטת. "לפני 7 באוקטובר, קריית שמונה הייתה עיר תוססת, מלאה באנשים, עבודה בכל תחום, וכל עסק היה יכול לפרוח פה", מספר מוריאל פרץ, אחד ממובילי המחאה, שלפני המלחמה ניהל מספרה בעיר וכיום הוא בעל עסק לחלוקת פלאיירים.

"כשפרצה המלחמה פוניתי לעין גב, וכשחזרתי ב־1 בינואר 2025 לקריית שמונה מצאתי עיר מתה, ריקה, עזובה ומוזנחת. ככל שאני יודע, אין כיום יותר מ־11 אלף תושבים בקריית שמונה. העסקים כרגע נמצאים במצב קטסטרופלי. הרבה מהם עומדים להיסגר והרבה ייסגרו בהמשך. אני כרגע במצב של לשרוד. פיטרתי עובדים, ואני עובד בעצמי שעות על גבי שעות כדי לסגור את החודש. מבחינת תשתיות, הכבישים בעיר נראים כמו בדרום לבנון, זוועת עולם מה שקורה פה. הדבר היחיד שעושים בעיר הוא ניקיון, אבל זה הדבר הכי פחות חשוב כרגע".