לקראת כל מערכת בחירות נוהג ראש הממשלה בנימין נתניהו לסמן יריב מרכזי שנוח לו להתמודד מולו. לא תמיד מדובר במועמד המוביל בגוש הנגדי, אך כאשר אין לו חלופה טובה יותר - אותו יריב הופך ליעד המרכזי של הקמפיין השלילי שמוביל הליכוד. כך היה גם בנאומו האחרון בכנסת, שבו סימן נתניהו באופן ברור את ראש האופוזיציה יאיר לפיד כמי שהקמפיין הליכודי צפוי להיות מכוון כלפיו.
את רוב נאומו הקדיש נתניהו ללפיד: הוא תקף אותו על חוק הגיוס, על שורת סוגיות נוספות ואף גלש להתקפות אישיות. הכול מתוך מטרה ברורה - להציב את לפיד כאויב הפוליטי המרכזי. לפיד נמצא כיום בשפל בסקרים: נתניהו אף דיבר על ארבעה מנדטים בלבד, אם כי בסקרים אחרים מצבו מעט טוב יותר. ובכל זאת, נתניהו יודע שכאשר הוא תוקף יריב מסוים, אותו יריב נוטה להתחזק בתוך הגוש שלו, בעקבות ציפוף שורות כמעט אוטומטי במחנה שמנגד.
מבחינתו של נתניהו, לפיד הוא היריב המושלם: נוח יותר מיאיר גולן, ונוח בהרבה מנפתלי בנט. השניים הוזכרו בנאום - אך רק בשוליו. עיקר האש הופנתה ללפיד, אולי גם מתוך כוונה לא מודחקת לחזק אותו ולהפוך אותו למועמד המרכזי בגוש, מתוך הערכה שלליכוד יהיה קל הרבה יותר להתמודד מול לפיד מאשר מול בנט.
מאחורי הקלעים ביש עתיד: פאניקה
בתוך כך, יש עתיד, שמנתה בעבר 24 מושבים בכנסת, צפויה על פי רוב הסקרים האחרונים להיחתך בחצי - ואפילו יותר, לפי סקרים מהימנים אחרים. כלפי חוץ משדרים במפלגה “עסקים כרגיל”, לעיתים אף ביטחון. מאחורי הקלעים התמונה שונה לחלוטין: היסטריה, עד כדי פאניקה. חברי כנסת שהקדישו קדנציה ולעיתים יותר, והשקיעו שנים בנאמנות מוחלטת ליו"ר, מתוך תקווה להבטיח מקום ריאלי ברשימה שמוכתבת כולה על ידו - מבינים כעת שזה לא בהכרח יספיק.
מבחינת לפיד, רבים מהם כבר אינם אטרקטיביים פוליטית. הוא עשוי לחפש שמות חדשים כדי לרענן את הרשימה - מהלך שמשמעותו עבור אחרים ברורה: דחיקה החוצה. לא כולם ממתינים להכרעה. חלק מחברי הסיעה כבר מחפשים כעת דרכי מילוט, גם אם כל עוד לא הוכרזו בחירות איש לא יעשה צעד פומבי. גישושים ודיבורים, עם זאת, כבר מתקיימים.
במפלגה מסמנים את דבי ביטון כמי שמחוזרת על ידי הליכוד; אלעזר שטרן מקיים מגעים עם גדי אייזנקוט; בועז טופורובסקי שוקל עזיבה; ואחרים בוחנים מסגרות פוליטיות חלופיות.
בינתיים כולם יושבים על הגדר: אין בחירות באופק המיידי, והאגו - גדול וחזק מדי. אך כאשר ייפתח המרוץ, התמונה צפויה להשתנות במהירות. בבחירות האחרונות הגיע גוש השמאל מפוצל ולא מאורגן, ובקושי הצליח - כמעט בנס - להשיג 61 מנדטים כדי להדיח את נתניהו. הפעם הפיזור עמוק אף יותר.
בפעם הקודמת מי שנפלו מתחת לאחוז החסימה היו מרצ ובל"ד. אם ירוצו שוב באותה מתכונת, ייתכן שזה יקרה שוב - אולי עם מפלגות אחרות. נכון לעכשיו גם המסגרות של אייזנקוט ובני גנץ אינן יציבות, אך זה עשוי להשתנות. החלום של כל אחד מהשחקנים הוא לעמוד בראש איחוד שימשוך קולות מהגוש ויוביל לקרב ראש בראש מול הליכוד.
בסקר המנדטים האחרון של מעריב עלה כי הליכוד התחזק בשני מנדטים, וכך גם הקואליציה כולה. מנגד, גוש מתנגדי נתניהו (ללא חד"ש־תע"ל ורע"ם) נחלש ל־58 מנדטים, בין היתר בעקבות ירידה של נפתלי בנט מ־21 ל־19 מנדטים. יש עתיד שמרה על כוחה עם תשעה מנדטים בלבד.