עם הזמן, כמו כל פוליטיקאי מיומן, אחמד טיבי הצמיח עור של פיל. "עברתי תהליך של דה-סנסיטיזציה", הוא מעיד על עצמו. "אני נעלב פחות. לפעמים כשמקללים אותי בכמה מגרשי כדורגל במקביל, אני אפילו מזכיר לעצמי שלפוליטיקאי זה טוב".
זה טוב?
"כן, כי אתה לא נעלם. כשמקללים מישהו, זה אומר שמתייחסים אליו".
כך אתה מרגיש?
"לא תמיד. לפעמים הביטויים גזעניים וקשים מאוד. אנשים צועקים על המגרש, 'אחמד טיבי מת', 'אחמד טיבי מחבל'. זה קורה הכי הרבה במשחקים של בית"ר ירושלים. גם מכבי נתניה. גם מכבי ת"א. גם בני יהודה. גם מכבי חיפה. אני חושב שזה צריך לבייש את הקהלים האלה, לא אותי".
מה אתה עושה כשמקללים אותך?
"אני מחייך. אני לא עונה. פעם, כשהייתי בסן פרנסיסקו, התקיים משחק בין בית"ר לסכנין באצטדיון טדי בירושלים. לפני שהמשחק נגמר, העליתי ציוץ וכתבתי שאני אוהב את התוצאה של סכנין. מיד עלתה כותרת באחד מאתרי הספורט: אחמד טיבי מסית באצטדיון טדי. הם אפילו לא טרחו לבדוק אם הייתי שם. אז עניתי בציוץ נוסף: 'יושב בסן פרנסיסקו על המים, ומסית'. זה הספיק".
אירועי 7 באוקטובר הקצינו את הטון נגד ערביי ישראל ובראשם נציגי המגזר בכנסת. אחמד טיבי, יו"ר תע"ל במשכן, התמודד עם מכתבי נאצה ואיומים ברשתות שאתגרו אפילו את החסינות שפיתח בעמל. "אחרי 7 באוקטובר, פרחחים יהודים בכנסת זרקו לעברי כל מיני מילים כמו 'תומך טרור'. קצין הכנסת ואנשי המשמר זרקו אותם החוצה. אבל מי כמוני יודע שהשסע בין יהודים לערבים בישראל התרחב אחרי 7 באוקטובר והוא כולל לא רק אנשי ימין קיצונים אלא גם אנשי מרכז. לעיתים אנשי שמאל. צריך פסיכולוג כדי לנתח את זה, כי הציבור הערבי ומנהיגיו הוקיעו את הזוועות נגד האזרחים בעוטף, כאשר הציבור היהודי לא רק שלא הוקיע את הרג 20 אלף הילדים בעזה, אלא ברובו תמך או שתק. שתיקה בנסיבות כאלה היא תמיכה".
איפה ראית את השסע מהצד שלכם?
"מיד אחרי 7 באוקטובר נעצרו מאות צעירים ערבים, חלקם נזרקו מהעבודה בטענה של הסתה. אלו היו ההוראות של בן גביר בשיתוף פעולה עם הפרקליטות. הסתה יכלה להיות סטורי עם תמונה של ילד פלסטיני הרוג, או לב שבור, או אמפתיה לנוכח ההרס בעזה. במשטרה היה כהניזם חבוי שפרץ אחרי 7 באוקטובר. לא הופתעתי מהמשטרה של בן גביר, אבל הופתעתי והתאכזבתי מעמדת הפרקליטות, שאישרה את כל המעצרים האלה".
אתה לא מצליח להבין את הרגישות בציבור היהודי ואת תגובת הפרקליטות אחרי 7 באוקטובר לגילויי תמיכה במלחמה מול מחבלי חמאס בעזה?
"אחרי 7 באוקטובר היהודים הישראלים המתונים נעו ימינה והימין הפך להיות פאשיסטי, המרכז הפך לימין, השמאל למרכז, והחברה נשטפה באי-סובלנות עד כדי פאשיזם. כל ערבי ישראלי, מיד אחרי 7 באוקטובר, גם אם הוא עובד בסופר, רופא בבית חולים או נהג אגד, היה אויב עד שיוכח אחרת. וגם ערבי ששתק נחשב לאויב. ערבי שכאב את המוות משני הצדדים נחשב כאויב. אשתו של שחקן מכבי חיפה צייצה הודעת צער על מוות והרג של ילדים משני הצדדים, בעלה, שלא כתב כלום, היה תחת מתקפה גזענית, והנהלת מכבי חיפה שתקה".
אולי היה עליה ועליכם להבין שכאשר העצבים חשופים עדיף לשתוק?
"אני לא חושב שצריך להשתיק הבעת רגשות אנושיים ממדרגה ראשונה. ואנחנו ערים לעצבים החשופים. גם אני וגם איימן עודה (יו"ר חד"ש - שמ"ב) השתתפנו בהלווייתה של ויויאן סילבר, שנרצחה ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי. כל אלו שקראו לנו תומכי טרור לא היו בהלוויה ומאוחר יותר תקפו אותה על מורשתה שדיברה על דו-קיום. כל חברי הכנסת הערבים משתי הסיעות שלנו פגשו את משפחות החטופים ועזרו להם".
וכולם גינו באופן מלא וברור את טבח 7 באוקטובר?
"אני וחבריי מרגישים גאים שבאנו בידיים נקיות ואמרנו: אנחנו מוקיעים את הרג האזרחים, הנשים והילדים שהיו בעוטף. שתי הסיעות הוקיעו בצורה ברורה ביותר את הזוועות שהיו ב-7 באוקטובר, אבל אלו שתקפו אותנו מעולם לא גינו הרג של תינוק אחד בעזה. מישהו רצה שהערבים הפלסטינים בישראל לא רק שיוקיעו את הזוועות בעוטף אלא גם יתמכו בהרג ילדים פלסטינים. זאת פתולוגיה של כמעט ציבור שלם, ולכן צמחה התופעה הביזארית שקוראים לה יוסף חדאד. הם רוצים ערבי שיתקוף את הערבים. שלא יגלה אמפתיה להרג של ילדים. אבל הציבור הערבי הוא אחר. חלק מהמשפחות שלנו נמצאות בעזה. אנחנו אותו עם.
"אני איבדתי 13 מקרובי משפחתי בעזה, כולל שני ילדים, אחמד בן ה-10 ולמא בת ה-4, בהפצצות של חיל האוויר. מישהו יכול לתאר לעצמו שאני לא אגלה כאב, זעם או אמפתיה? שני הילדים האלה הם שניים מ-20 אלף. יש משפחות רבות בקרב הערבים בישראל שאיבדו קרובי משפחה. גם לי מותר לגלות רגש אנושי כלפי יהודים ופלסטינים שנהרגו. מאוד כאב לי על קרובי המשפחה שלי ועל שני הילדים. אני מחזיק את תמונתם בנייד. למה היה צריך להרוג אותם? למה הרגו את הילדים של משפחת ביבס, הם רק ילדים קטנים ותמימים".
יש הבדל תהומי בין חטיפה של ילדים ממיטותיהם ורציחתם בשבת שלווה בלי שום סיבה זולת תאוות רצח, לבין ילדים תמימים שנהרגו במהלך הפגזה של עיר מלאה מחבלים שמחזיקים בחטופים.
"ילד הוא ילד. לחטוף ולרצוח או להרוג מהאוויר באמצעות F16 'על עיוור' בהפצצה של בניין מאוכלס או אוהלים - שניהם נפשעים".
והחיילים שנרצחו במיטותיהם, שהתעללו בגופותיהם בעוטף ובעזה?
"אמרתי את מה שאני אומר. לא רוצה שכל זה יקרה. מי שממשיך להנציח את הסכסוך מביא להרג חיילים ואזרחים בישראל ולהרג אלפי פלסטינים. אני בטוח שלכל אמא של חייל כואב מאוד, אבל המונופול על הכאב בישראל הוא בלתי נתפס. כאילו שרק לישראלים או ליהודים כואב. אפילו כשיש תאונות דרכים שבהם נהרגים אזרחים ערביי ישראל, כל התגובות באתרים הישראליים הן בסגנון 'עוד מחבל נהרג', ילד בן 10, אגב, 'עוד משפחה שיכלה להצמיח מחבל', 'הבה נרים כוסית'. תגובות נוראיות ועוד על תאונות דרכים, לא על סכסוך לאומי".
היו רבים שהאמינו בצדקת המלחמה הזאת, שלא אנחנו פתחנו בה, ובחובה להפציץ בעזה, שהצמיחה וטיפחה מפלצות חמאס שטבחו בנו, אבל עדיין הביעו צער על חפים מפשע שנהרגו כתוצאה ממנה.
"בכנסת הזו לא היה כמעט אחד שאמר לי 'אני משתתף בצערך'. הגיע אליי שר, לא מהליכוד, ושאל, זה נכון שנהרגו שני ילדים מהמשפחה שלך בעזה? אמרתי לו, כן. הוא הסתכל עליי, הסתובב והלך. הוא לא היה מסוגל להגיד אפילו את המילה 'מצטער'. למרות שאני לא מחכה להבעת הצער שלו, כי הוא היה חלק מהקבינט שהפציץ בעזה. זה מראה על הרגשת העליונות היהודית שהיא שורש כל רע. בני אדם שווים בחייהם וגם במותם. במיוחד ילדים".
שורדי השבי שסבלו בבתי העזתים, והחיילים הנלחמים בעזה, טוענים שאין בה חפים מפשע.
"'אין חפים מפשע בעזה' זה משפט ניאו-נאצי. כי הוא אומר, להרוג את כולם, לחסל את כולם, כולל ילדים. זו קריאת חיסול של הילדים והזקנים והנשים בעזה. לא של החמושים. אמרו את זה פוליטיקאים ואמרו את זה עיתונאים, ומקומם של כל אלו הוא בבית הדין לפשעים בהאג. יבוא יום והציבור היהודי יתנצל וירגיש מבוכה ובושה על המשפט הזה".
העם העזתי גינה את מעשי חמאס ב-7 באוקטובר?
"העם הפלסטיני בעזה חלוק בין חמאס לבין תנועות אחרות. יש פלגים שונים בעזה, כמו שבישראל חלוקים בין כהניסטים ללא כהניסטים. כשאומרים שאין הבדל בין ימין לשמאל, אני מיד קופץ. זה קשקוש. בוודאי שיש הבדל. אין הבדל בין גלעד קריב לבן גביר? בין זהבה גלאון לטלי גוטליב? זה הבדל בין שמיים וארץ".
בסקרים פנימיים בעזה רוב הציבור הפלסטיני ראה במתקפה הנפשעת על ישראל החלטה נכונה ורמת התמיכה בחמאס הייתה גבוהה מאוד.
"היום המצב הוא לא כפי שהיה בתחילת המלחמה. היום תושבי עזה רואים את ההרס שישראל ביצעה ואומרים, אנחנו רוצים לחיות. הישראלים היו רגילים שרק הפלסטינים נהרגים, אבל אסור להתרגל למוות, לא של פלסטיני ולא של יהודי. ולכן אני גאה שקולי לא נדם למרות המחיר שאני משלם. אני לא יכול לראות גזענות ולשתוק. לא יכול לראות ילדים רעבים ומרוטשים ולא לזעוק. ושלמרות שהדנ"א של הישראלים השתנה לרעה אחרי 7 באוקטובר, יותר ויותר יהודים מעריכים את העמידה שלי מול הכהניזם והמקרתיזם".
אפשר להתווכח בשאלה עד כמה יהודים מעריכים את ההשוואה בין נרצחי 7 באוקטובר להרוגי עזה במלחמה הצודקת בתולדותינו, אבל בדבר אחד יש קונצנזוס ערבי ויהודי מלא: האלימות בחברה הערבית משתוללת באין מפריע, ומערערת לאט אבל בטוח את הביטחון של כל אזרחי המדינה בכל הערים והיישובים. זה היה הבסיס למסמך סכנין שנחתם בתום הפגנה סוערת נגד האלימות והיעדר המשילות במגזר, שמבטיח לחבר את המפלגות הערביות לרשימה משותפת שתכפיל ותמנף את כוחה בבחירות הבאות.
"הציבור הערבי רוצה רשימה משותפת, בגלל שהיא הכלי הטוב ביותר להדיח את ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר", אומר טיבי. "כשיש רשימה של 15 מנדטים, אין יותר ימין על מלא. בהפגנה נגד האלימות בסכנין, מתוך הכאב, הזעם והאחדות שהייתה שם, אנשים קראו לכל חברי הכנסת שלנו להתאחד. במיוחד הצעירים צעקו, תתאחדו, תתאחדו, אי אפשר היה לפספס את העוצמה בזעקה הזאת. תפסתי את הרגע ואמרתי לחברי הכנסת, רבותיי, אי אפשר להישאר אדישים מול הקריאות האלה ולאכזב את הציבור. צריך להחליט על איחוד. הקהל מחא כפיים ואני ביקשתי מעלי זבידאת, מוביל המחאה, שיביא לי חתיכת נייר. הוא הביא לי נייר של העירייה וכתבתי עליו בכתב ידי 'משותפת עכשיו'. וחתמתי. אמרתי לו, תעבור אחד-אחד ותחתים את כל מנהיגי המפלגות. וכך היה. הוא עבר לאיימן עודה וחתם, ועבר לסמי אבו שחאדה וחתם, ובסוף הגיע למנסור עבאס וגם חתם".
מנסור עבאס לא היסס?
"הוא אמר כמה משפטים אבל בסוף חתם. כי כל הציבור היה בעד. זו הייתה התחייבות בשידור ישיר, על רקע הכאב מהפשיעה והרציחות. אחרי כל ההפגנות וימי הזעם אני אומר לך באחריות שמי שינסה להפר את החתימה שלו על מסמך סכנין יתאבד פוליטית. מה עוד שהיהודים לא רוצים את הערבים בקואליציה. אני חושב שהדחייה הפומבית של גנץ, בנט, ליברמן ולפיד, שאמרו שוב ושוב שלא יישבו עם המפלגות הערביות בקואליציה, עזרה למנסור עבאס להחליט להתאחד. הוא הבין לאן הרוח נושבת".
מי יעמוד בראש הרשימה?
"אנחנו נשב ונדון ונתווכח ובסוף נסכים. אני לא מציב תנאים".
ואם עבאס יתבע את ההובלה?
"אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה נושא רגיש של משא ומתן. אני בטוח שגם לציבור יהיה מה להגיד בנושא הזה".
זו לא הפעם הראשונה שאיחוד עומד על השולחן. הרשימה הערבית המשותפת הוקמה לראשונה לפני עשור. אז היא הורכבה מחד"ש, תע"ל, רע"מ ובל"ד ובשיא כוחה הגיעה ל-15 מנדטים, המספר הגבוה ביותר שהשיגה מפלגה ערבית. אלא שב-2021 רע"מ של מנסור עבאס התמודדה בנפרד והצטרפה לקואליציה של בנט ולפיד, דבר שהביא להתפרקות השותפות. שנה לאחר מכן גם בל"ד רצה בנפרד אך לא עברה את אחוז החסימה במה שנתפס כנקודת שפל לכוחן של המפלגות הערביות. כיום יש 10 ח"כים בשתי המפלגות הערביות שבכנסת, ויש לשער שאיחוד יכפיל את מספרם. "הרשימה המשותפת תלך יחד לבחירות ואחריהן תמשיך ככוח פרלמנטרי עוצמתי שמכריע ומשפיע", מכריז טיבי.
איך בדיוק תשפיעו?
"יש כל מיני דרכים, להיות חלק מהממשלה, חלק מהקואליציה או גוש חוסם. אם ייווצר מצב שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי להזיז את נתניהו ובן גביר, אני מעריך שארבע המפלגות יעשו מעשה".
תצטרפו לקואליציה?
"נעשה דברים שלא עשינו בעבר".
מה למשל?
"יש האומרים שאם תהיה המשותפת, נתניהו יישאר ראש ממשלת מעבר. ואני אומר, להערכתי נתניהו לא יישאר ראש ממשלת מעבר. אני מחכה לרגע שתהיה השבעה של הכנסת הבאה ונתניהו יקום מכס ראש הממשלה וילך לשבת בכיסא של לפיד כיו"ר האופוזיציה. זה יהיה גם בזכותנו".
תצטרפו לממשלה?
"זה לא על השולחן. בבחירות הבאות נצטרך לקחת כדורים נגד בחילה ולבלוע צפרדעים כדי להזיז את הממשלה הזאת, אבל יש דרכים אחרות להשפיע. גוש חוסם היה גם ב-92', כשרבין היה ראש ממשלה. ויש גם דרכים אחרות. נתניהו הוא ראש ממשלת המחדל של 7 באוקטובר וראש ממשלת המחדל של הרציחות בחברה הערבית, ועל זה הוא צריך לתת את הדין ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי להדיח אותו, כולל דברים שלא עשינו בעבר. אני אשמח אם בממשלה הבאה יואב סגלוביץ או יאיר גולן יהיו השר לביטחון הפנים".
תצטרפו לבנט?
"בנט לא רק שהוא לא כוס התה שלי, אלא שהוא מתבטא בצורה נוראית. הוא הלך לדרום, לאזור רהט, והסית נגד התושבים הערבים בנגב. והוא לא היה יכול להיות ראש ממשלה בלי הקולות של תושבי הנגב. לזה אני קורא כפיות טובה. האמירה שלו שמאז 7 באוקטובר אין למפלגות הערביות מנדט לשותפות - היא הטלת אשמה קולקטיבית על ציבור וקשירה שלו באופן לא עקיף ל-7 באוקטובר".
ויאיר לפיד?
"מבחינתי יאיר לפיד נסבל יותר מנפתלי בנט. כשהוא היה ראש ממשלה, אני הייתי בקשר איתו פעמיים-שלוש בשבוע ושיתפנו פעולה להעברת חוקים".
מה דעתך על הקמפיין של גנץ נגד ישיבה עם המפלגות הערביות?
"אוף. הקמפיין שלו עורר בי סלידה. לו היה לי כדור פרמין הייתי לוקח. ההשוואה שלו בין בן גביר למנסור עבאס, מה זה הדבר הזה? מי שהתחיל את הקמפיין שלו כשנכנס לפוליטיקה על ידי נומרטור של מספר ההרוגים הפלסטינים בתקופה שלו כרמטכ"ל, מי שנכנס עם בן גביר לממשלה ונתן לו הכשר של המרכז, דרכו קצרה להוציא סרטון כזה ועוד על אוטובוסים שהנהג שלהם הוא ערבי".
ואיזנקוט?
"אני לא רוצה להגיד עליו דברים טובים כדי לא לפגוע בו, אבל גם הוא אמר, ממשלה ציונית בלי מפלגות ערביות. מצד שני, הוא הלך כברת דרך יותר ארוכה מהאחרים. לאחרונה הוא נותן פייט מצוין לנתניהו. הם חשבו שאיזנקוט חלש ויבש, מתברר שלא".
ויאיר גולן?
"גולן קול שונה מהאחרים. הוא יותר אמיץ. אני נפגש איתו ואנחנו מדברים. ובכל פעם שראשי המפלגות היו נפגשים בלי להזמין את הערבים, גולן היה מתקשר אלינו ונפגש איתנו".
אבל גם הוא, כך נראה, מוכן לראות בקואליציה את מנסור עבאס, אותך פחות.
"נכון. נדמה לי שגלעד קריב דיבר על שתי הסיעות, שלי ושל מנסור, אבל גולן דיבר רק על רע"מ ולא עלינו, למרות שהוא מקיים איתנו שיח. אמירה כזו עוזרת לדה-לגיטימציה שלנו ושל הציבור שלנו. לפיד אולי לא רוצה אותנו לדבריו, אבל הוא ידע לעבוד איתנו כראש ממשלה, ואת זה אני זוכר לו לטובה. ועדיין, בממשלת השינוי היו חברי וחברות כנסת ממפלגתו שכינו את המשותפת 'תומכי טרור' ודרשו שלא להסתמך עליהם. אני לא שוכח את השמות שלהם. לדרבי יש חוקים משלו ומשחקים משבת לשבת".
אתה לא מוטרד מהבידול בינך לעבאס?
"אם יצטרכו אותי או את איימן עודה, הם ידברו אחרת. אפילו יועז הנדל כשהיה שר התקשורת עבד מולנו, וכששאלו אותו עליי ועל איימן אם אנחנו תומכי טרור הוא אמר שלא. הביטוי 'תומכי טרור' הוא אופורטוניזם פוליטי לשעתו והוא מאוד גמיש. כמו הפוליטיקאים הישראלים. כמה חברי כנסת יהודים אמרו על מנסור עבאס שהוא ציוני יותר מאשר סמוטריץ' ובן גביר. זו אמירה מעליבה לנבחר ציבור ערבי. מאוד מעליבה. אני מציע להפסיק להשתמש בה. אנחנו חברי כנסת ערבים. לא ציונים. אפשר לשתף איתנו פעולה לא כציונים אלא כערבים גאים. עינת וילף, חברת כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, טוענת שכדי להבטיח ריבונות יהודית בטווח הארוך צריך לקדם ציונות ערבית ברחבי המזרח התיכון. איזה נרקיסיזם".
וליברמן?
"הוא וסיעתו לא מצביעים לאף הצעת חוק אזרחית שלנו, גם אם מדובר על כביש 6. כשאנחנו מגישים הצעת חוק, הם יוצאים מהמליאה. ליברמן שומר על קו עקבי של גזענות. ולא רק הוא. יו"ר ועדת החינוך בישראל 2026 הוא צבי סוכות, שלא סיים תיכון. לימור סון הר-מלך, שמעריצה את שורף משפחת דוואבשה, היא יו"ר ועדת בריאות שמקיימת דיון איך לבלום את הרופאים הערבים במערכת הבריאות. מדינת ישראל 2026 צריכה להתבייש שאלו הם פניה".
והחרדים? תוכלו להחליף אותם כלשון המאזניים בכנסת הבאה?
"אני מבדיל בין החרדים. לא כולם אותו דבר. ח"כ גפני גילה אמפתיה לצרכים של החברה הערבית ועזר לנו להעביר תקציבים לרשויות. עד היום לא תפסנו את גפני באף הצהרה גזענית. ש"ס לעומתם צריכים לשמור על הבייס שלהם, כי הם בתחרות על הציבור הספרדי מול בן גביר. יש אנשים בש"ס שאינם גזענים, כמו משה ארבל, שניהלנו איתו דיאלוג פורה והוא מתייחס לכולם, גם אלינו, בגובה העיניים. אבל במסגרת הממשלה הנוראה הזאת ש"ס היא חלק מהנוף".
יש חברי כנסת ומנהיגים ערבים שחוששים שהכנסת תנסה לצמצם את זכותם החוקית של ערביי ישראל להצביע בבחירות הקרובות.
"החשש הזה קיים. הליכוד ינסה לפסול את כל מרכיבי הרשימה המשותפת, גם את הרשימות וגם כמה חברי כנסת ספציפיים. אני יודע, כי אני אחד מהם. קל להדביק עילה של תמיכה בטרור על כל אחד כמעט אחרי 7 באוקטובר. אני יכול להגיד שמי שתומך בפורעים ששורפים בתים ומשפחות ומונעים מערבים לעבוד במסיק זיתים ומעניק להם רוח גבית בכנסת כדי להשיג קולות, הוא תומך טרור. ולכן לדעתי רבים מהקואליציה הם תומכי טרור".
הנושא הראשון, הבוער, שטיבי מבטיח לטפל בו במסגרת רשימה משותפת מיד אחרי הבחירות, הוא נושא הפשיעה. "אנחנו מתכוונים להסלים את המחאות עד שנגיע בתחילת אפריל להשבתה מלאה של המשק של כלל העובדים הערבים למשך שלושה ימים", הוא מזהיר. אכן, ההפגנות הסוערות וימי הזעם של האזרחים הערבים שדמם הופקר מביאים את סיפורו העגום של המגזר הזה, שארגוני פשיעה, פרוטקשן ועבריינות השתלטו עליו באין מפריע.
לפי נתוני יוזמות אברהם, בשנה החולפת נרצחו בחברה הערבית 252 בני אדם, ומתחילת השנה הנוכחית, בתקופה של חודש וחצי בלבד, מספר הנרצחים, נכון ליום שלישי האחרון, חצה את ה-50. שיעורי הפענוח בחברה הערבית ביחס לחברה היהודית מבהילים ומקוממים אף יותר: ב-78% מאירועי הרצח שתועדו באוכלוסייה היהודית בשנת 2021 הוגשו כתבי אישום. לעומת זאת, רק בכ-30% מאירועי הרצח שאירעו באותה שנה בקרב האוכלוסייה הערבית הוגשו כתבי אישום.
זאת ועוד: שיעור פענוח מקרי הרצח בחברה היהודית בכל התקופה שבין שנת 2021 ועד 2024 עמד על 65% לעומת שיעור של 20% בלבד בחברה הערבית. למעשה, רק בשלוש מדינות OECD - מקסיקו, קולומביה וקוסטה ריקה - נרשמו שיעורי רצח לנפש גבוהים יותר מאשר בחברה הערבית בישראל. "זה עניין של חיים ומוות", אומר טיבי בכאב. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מציאות של דם שממלא את הרחובות, יריות על חנויות ובתים וערים סגורות ומסוגרות מפחד העבריינים".
איך הגעתם למצב הזה?
"יש שני סוגי אלימות בחברה הערבית. האחד הוא תוצאה של ארגוני פשיעה, וממנו רוב הרציחות בחברה הערבית. על זה אחראית המדינה, כי מי שמטפל בארגוני פשיעה זה המשטרה והפרקליטות. הסוג השני הוא אלימות קהילתית, רצח נשים, אלימות בבית הספר. כאן האחריות היא שלנו כנבחרי ציבור, ראשי רשויות, אנשי דת וגם המשפחה ובתי הספר.
"לצערי, הממשלה והמשטרה מתעלמות במכוון מהאלימות בחברה הערבית וממעשי הרצח במגזר, במיוחד בשלוש השנים האחרונות, כאשר השר אבו נפחא הזה, איתמר בן גביר, עומד בראש המשטרה. הרי סיסמת הקרב שלו ושל הקהל שלו הייתה 'מוות לערבים' או 'שיישרף לכם הכפר'. זה אדם שמעניין אותו אם ערבים רוצחים ערבים? בשבוע אחד נרצחו שלושה ערבים מטירה, עוד שלושה משפרעם, מישהו מהממשלה, הכנסת או המשטרה צייץ, הגיב, הביע דאגה או צער? מילא בן גביר, שהוא כהניסט בזוי, אבל ראש הממשלה, ריבונו של עולם, הוא הפך לשוליה נרצעת של בן גביר וסמוטריץ' וחיזק את הכהניזם בישראל.
"כשנתניהו התחיל את הקדנציה הזאת, הוא הזמין את חברי המפלגה שלנו לדיון על הפשיעה והאלימות במגזר הערבי. הוא הבטיח הבטחות ואמר, כמו שהצלחנו בנתניה, נצליח גם בחברה הערבית. מאז שהוא ראש ממשלה ארגוני הפשיעה הפכו לחצופים יותר, עד כדי כך שהם כבר מצלמים סרטוני ירי עם מוזיקה ומעלים לטיקטוק. שום דבר לא מרתיע אותם, בטח לא המשטרה. הם יהיו היחידים שיתאכזבו כשבן גביר יעזוב את התפקיד".
מה הצית את גל המחאה וההפגנות?
"הטריגר העיקרי של ארגוני הפשיעה הוא כסף. ולכן הנושא המעניין ביותר מבחינתם זה פרוטקשן. מי שהצית את ההפגנה הגדולה בסכנין היה עלי זבידאת, תושב סכנין שחנותו הותקפה והוא החליט להוביל מאבק ציבורי נגד הפרוטקשן. סכנין הוא יישוב מופתי מבחינת שיעור האקדמאים והובלת תרבות, ספורט וכלכלה, שנחטף על ידי פושעים לאווירת פחד ויריות כל לילה, והמשטרה לא יודעת ולא שומעת.
"אם רוצים להרוס בית בסכנין, יגיעו מאות אנשי יס"ם בדיוק כמו שהשר אבו נפחא פעל בתראבין: כיתר את היישוב שבוע וחצי ובסוף המשטרה ירתה למוות בחשוד בעת מעצר. אני, 20 שנה גרוני ניחר מהצעקה לאסוף את הנשק הבלתי מורשה מהיישובים שלנו, כי הנשק הזה הורג אותנו והדם שוטף את הרחובות. אבל מדינת ישראל, שיכולה להפציץ משאית נשק בסודן, לא יכולה למצוא רכב סקודה עם חלונות מושחרים שנכנס ליישוב ערבי עם M16".
איפה האחריות שלכם כמנהיגים?
"אנחנו מדברים ופועלים בל הפסקה נגד האלימות. אני אישית הולך לבתי ספר, מטיף נגד אלימות. כל חבריי עושים מה שניתן. אנחנו מדברים עם המשפחות. אומרים לאמהות, שימו לב אם הילד חוזר מאוחר, אם יש לו כסף פתאום, שינוי בהתנהגות. גם במסגדים מטיפים נגד אלימות. אני חושב שזה עוזר, כי יש פחות רצח נשים אצלנו מאשר לפני עשור, אבל זה עדיין קיים, וזו תופעה נוראה. ויש סכסוכי שכנים וגם ועדות סולחה, זו האחריות שלנו ואנחנו פועלים ביישובים הערביים, ובכל יישוב יש ועדה מקומית שמנסה להפסיק את הסכסוכים בין המשפחות. בבית שלי, בחצר, קיימתי כבר שלוש סולחות ועצרנו שפיכות דמים.
"אין הצלחה ב-100%, אבל יש אחריות קהילתית ומשפחתית, ואנחנו יודעים וצריכים לקחת אחריות ולא בורחים ממנה. אבל הרוב המוחלט של הרציחות והאלימות אצלנו מגיע ממשפחות הפשע, ועל זה המשטרה אחראית. הציבור הערבי לא יכול ולא יודע להגן על עצמו מפניהן. אלו שמנסים לפעול מקבלים איומים מארגוני פשיעה. רק לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מאיש ציבור, ראש מועצה שפועל לסולחה בין שתי קבוצות. הוא סיפר שאחד הצדדים התקשר אליו ואמר לו, אם תמשיך בסולחה, נהרוג את המשפחה שלך. לארגוני הפשיעה קל לרצוח כי אין הרתעה".
חשבתם על התאגדות עצמית לשמירה על התושבים בערים וביישובים?
"בכפר קאסם הקימו את אל-חרסה - השמירה. זה הפך לסיפור הצלחה. בכפר קאסם אין השתוללות של ארגוני פשיעה כל ערב, למרות שהיישוב משגשג כלכלית. בעקבותיו עוד יישובים הקימו גרעיני שמירה. אבל זה רק קומץ מול האיום העצום".
רבים מערביי ישראל נוטשים את המקומות המסורתיים מאימת הפשיעה ועוברים לערים מעורבות, זה טוב או רע?
"זכותו המלאה של כל אחד לעבור למקום אחר כדי להשיג ביטחון. מדינת ישראל לא יכולה לחנוק את היישובים הערביים ולהגיד להם לא לעבור משם. אי אפשר לזרוק את הערבים לים ולהגיד להם אל תירטבו. כמובן שהעדיפות הראשונה היא שהיישובים שלנו יהיו בטוחים, אבל כל עוד זה לא כך, שכל אחד ינסה לשפר את מצבו. גם בעבר, לפני גל הפשיעה, הייתה תנועה של ערבים לערים מעורבות. לנוף הגליל, לכרמיאל, חיפה בעיקר, יפו, רמלה ולוד. בשנים האחרונות התנועה הזאת גברה, ועוברים לעוד מקומות שיש בהם ביטחון אישי. מישהי שעברה לכרמיאל אמרה בחדשות שכשהיא רואה פטרול משטרתי ברחובות היא מרגישה בטוחה ולא חוששת לילדיה שיוצאים למסלול ריצה.
"אבל המעבר לערים המעורבות מתקיים גם בגלל שרשויות התכנון חונקות את היישובים הערביים ולא מאפשרות להם להתרחב ולצמוח. גם אצלנו יש ילודה, וכשאין מקום בונים על הקרקע הפרטית, אבל מי שאחראי על הרס בתים זה בן גביר, ולכן יש אלפי בתים בנגב, בגליל ובמשולש שנהרסים בלי לגלות שום התחשבות במצב התכנוני הלא אפשרי הנוכחי או הבנה שגם מי שבנה על הקרקע הפרטית שלו יקבל אישור בעתיד. מי שמשתף עם זה פעולה הוא בית המשפט, לפי חוק קמיניץ, חוק גזעני ממדרגה ראשונה שמאפשר אכיפה מנהלית ללא הליך משפטי נגד עבירות בנייה, מחמיר את הענישה עליהן ומטרתו להקל על הריסת בתים ולמנוע מהבעלים לפנות לערכאות משפטיות. אמרתי לארז קמיניץ, מי שהיה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אתה תיכנס להיסטוריה כמי שטבע את אחד החוקים הגזעניים הנוראים ביותר והשם שלך ייזכר לדיראון עולם".
טיבי הוא אחת הדמויות הבולטות בפוליטיקה הערבית-ישראלית שמשלב לאומיות פלסטינית לצד מאבק אזרחי בתוך מוסדות המדינה. הוא מתנגד להגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מכיוון שלטענתו יש סתירה מובנית בין השתיים שיוצרת אפליה כלפי המיעוט הערבי. "זה לא מתח בין שני הערכים", הוא אומר, "זה אוקסימורון בין דמוקרטיה ושוויון לכל האזרחים לבין העדפה של יהודים על רקע לאומי ואתני". כחלופה, הוא מקדם את המודל של מדינת כל לאומיה, שבה יש הכרה במיעוט הערבי כמיעוט לאומי.
"אני חושב שהכרה בקולקטיב לאומי מעניקה לו שוויון", הוא מבאר. "מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית בחוק יסוד אבל למעשה היא דמוקרטית כלפי יהודים ויהודית כלפי ערבים. בקדנציה האחרונה היא גם פחות דמוקרטית כלפי היהודים. תראי את ההפיכה המשטרית, איך התנהגו אל המפגינים, איך בכנסת וגם ברחוב התנהגו למשפחות החטופים. תקפו אותם פיזית. השמיצו וקיללו. אני רוצה לחוקק חוק יסוד השוויון, לבטל את חוק קמיניץ, למגר את ארגוני הפשיעה ולפתוח אוניברסיטה ובית חולים ביישוב ערבי. למה בנהריה כן ובעיר ערבית אחרת לא? בנצרת יש שלושה בתי חולים, איטלקי, אנגלי וצרפתי. אין אף בית חולים ישראלי ששייך למשרד הבריאות, ובכל פעם שחבר כנסת ערבי עומד על הדוכן ורוצה לתרגם כמה מילים לערבית, כמה הזויים והזויות בספסלי הקואליציה מתחילים לצרוח עליו למרות שזה חוקי".
מה היית רוצה? לשנות את הדגל, את ההמנון?
"לשנות את המציאות. ערבי לא צריך לשיר את ההמנון. המילים לא מדברות אליו. אני רוצה שוויון וצדק חברתי. אני כל כך גאה בהישגי החברה הערבית, שרבע מהרופאים בישראל באים ממנה, וכמעט מחצית מהרוקחים, מהאחים ומהמורים, למרות האפליה והגזענות. יש אלפי רופאים שנבלמים ולא מועסקים במערכת הבריאות ובקופות, ואלפי מורים ערבים מובטלים. 13% בלבד מהחברה הערבית נמצאים בשירות הציבורי וכמעט ולא קיימים בדרגים הגבוהים. אם מדינת ישראל תשכיל להעסיק בצורה שוויונית את הצעירים האקדמאים שלנו בשירות הציבורי וגם במשק, היא גם תרוויח עובדים חרוצים וגם תבלום נשירה של צעירים חסרי מעש לארגוני פשיעה".
מה דעתך על צעירים ערבים שמשרתים בצה"ל?
"יש לי חוק פטור מסיבות מצפון. מעריך סרבני מצפון".
והמינוי של קפטן אלה, אלה ואויה, קצינה מוסלמית מקלנסווה שמונתה לראש תחום תקשורת ערבית בדובר צה"ל?
"תעברי לשאלה הבאה".
אתה מצדד בתקיפה באיראן ובהחלפת השלטון לטובת מזרח תיכון חדש?
"אני מעדיף להתמקד בארגוני הפשיעה בישראל. אני נגד מלחמות. המלחמה באיראן תהרוס את כל המזרח התיכון. כל המפרץ יבער. למה? עדיף פתרון מדיני".
אפשר לסמוך על פתרון מדיני עם איראן?
"ישראל הסיתה את האמריקאים למלחמה בעיראק, והתוצאה הייתה הרסנית. זה רק הגביר את התוהו ובוהו באזור וחיזק את כוחה של איראן".
איראן קוראת במפורש להשמדת ישראל ושולחת פרוקסיז למטרה הזאת.
"אני כופר במלחמה לשינוי משטרים. כל עם יחליט מי מנהיג אותו ואם לא יהיה מרוצה ישנה את השלטון בבחירות".
אבל באיראן העם אמר את דברו ונשחט בהמוניו.
"המשטר באיראן הוא טוטליטרי, זה לא שווייץ. יורים באזרחים שמפגינים. זה נורא אבל אני מתנגד למדיניות של בריון שכונתי שנתניהו מסית אותו כל הזמן. אומר לו, תעשה מלחמה פה, תעשה מלחמה שם. זה לא יועיל לאף אחד. זה רק יביא לקטסטרופה".
אתה הרבה שנים בכנסת, זו בחירה או פשרה?
"להיות חבר כנסת בשבילי זו פשרה. אנשים לא יודעים מה אני וחבריי עוברים על בשרנו בכנסת. אשתי אומרת, התחתנתי עם רופא וקיבלתי פוליטיקאי. עם הזמן היא התרגלה. אני אומר לה, פוליטיקה זה וירוס. המשותף לרופא ולפוליטיקאי הוא שבשני המקרים מטפלים בווירוסים".