בסיעות החרדיות חששו מכך, אבל בתוך תוכם העריכו שבדיוק כך יהיה. מרגע שהסכימו לאשר את תקציב המדינה בקריאה ראשונה גם בלי התקדמות של ממש בחוק הגיוס, התסריט שבו ייאלצו בתוך זמן קצר לאשר אותו גם בקריאה שנייה ושלישית בלי החוק המסדיר את מעמד בני הישיבות כמעט כתב את עצמו מראש. בעוד שעבודת ועדות הכנסת מוקדשת כמעט כולה לקידום מהיר של התקציב וחוק ההסדרים, הוועדה שאמורה לקדם את חוק הגיוס דוממת. בעוד שלושה שבועות יתבקשו ש"ס ודגל התורה לאשר את התקציב כדי להבטיח שהממשלה לא תיפול - וכל זאת בזמן שבחוק הגיוס לא נרשמה בשבועות האחרונים התקדמות אפילו מינימלית. גם את המחשבה הראשונית לכרוך את התמיכה בתקציב בהליכה מוקדמת לבחירות ייאלצו כנראה לגנוז, כי מי יעז כעת לדרוש דרישות ולאיים איומים כשמיליארדי שקלים של תוספת למערכת הביטחון נמצאים על הכף.
חשש מהקלפיות בלי חוק גיוס
המצב שבו ייאלצו ללכת לבחירות בלי חוק גיוס, ושעל כל ניסיון מעצר מתעוררת מהומה ברחוב החרדי, הוא התגשמות חלום הבלהות של הסיעות החרדיות. אמנם המפגינים לא נמנים עם הזרם המרכזי בחברה החרדית שעליו ש"ס ויהדות התורה בונות את מספר המנדטים שהן צופות בכנסת הבאה, אבל השיסוי והפילוג - בין הפלגים, וגרוע מכך בין הרבנים - הם הדבר הגרוע ביותר לו יכלו לצפות ערב פתיחת הקלפיות. אחרי שהלכו כברת דרך היסטורית מבחינתן, בהסכמתן ליעדי גיוס ואף לסנקציות, ואחרי שנשללו מהן כבר תקציבי הישיבות ואפילו סבסוד המעונות, היו מוכנים שם ללכת עוד כמה פסיעות לעבר החוק הנכסף. אולם חילוקי הדעות בינם לבין הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת מונעים מהם תזוזה אפילו מינימלית.
ואין להם אפילו פוליטיקאי אחד שאותו ניתן להאשים. לא את ראש הממשלה וגם לא את מתנגדי הליכוד או הציונות הדתית. הקדמת הבחירות לא תפתור הפעם את הבעיה, אלא בדיוק להפך - רק תנציח אותה. היא תדחה אותה לפחות בחודשים רבים, ואולי אפילו הרבה יותר, תלוי איזו קואליציה תקום.
גם נתניהו תקוע באמצע
תקוע איתם לא פחות באותה סיטואציה גם ראש הממשלה. אחרי שכבר הביע תמיכה מלאה בחוק, ואחרי שחשב שהאירוע יסתיים הרבה לפני יום הבוחר באופן שהנושא כולו ישתכח מהלב, עלול גם נתניהו למצוא את עצמו ניגש לאמון הבוחר בלי שפתר את הסוגיה, כשהיריבים הפוליטיים מנסים בכל כוחם להעצים אותה ולהפוך אותה לנושא מרכזי - והוא תקוע בין לבין. בלי יכולת להתנער ובלי יכולת לקדם. לא להקיא ולא לבלוע.
המלחמה תפתור אמנם באופן זמני את הסיטואציה ותביא לכך שהחל מסוף החודש, כשיעבור התקציב, יוכל לשלוט באופן מלא בלוח הזמנים בלי שום חרב שתונף מעל צוואר ממשלתו. אבל הבחירות, כך או כך, כבר כמעט מעבר לפינה.
מורכב בהרבה מצבו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהתקציב הוא אחד האתגרים הגדולים שעליו לצלוח, ועל פי מה שמסתמן גם את המשוכה הזאת יתקשה לעבור. אחרי שנאלץ לצפות באחת הרפורמות שהוביל - הפטור ממע"מ על מוצרי יבוא אישי עד גובה 150 דולר - יורדת לטמיון בידי כמה ח"כים מהספסלים האחוריים בליכוד, קרוב היום שבו יצטרך כפי הנראה להשלים גם עם אובדנה של רפורמת הדגל שהניף אל על: זו שאמורה להסדיר את התחרות במשק החלב. כשמאבקו העיקש באחוז החסימה נמצא כבר זמן ממושך בעיצומו, נדמה כי ההתעקשות על הרפורמה הגוועת תהיה קרב אחד יותר מדי. זה לא אומר שהוא לא צודק, אבל באקלים הנוכחי - הפוליטי והצבאי - יש גבול גם ליכולת של הצמרת שעליה טיפס להותיר אותו עליה תמירה וזקופה.