השבוע הקרוב עשוי להיות אחד השבועות הגורליים ביותר של נתניהו בכהונתו הנוכחית - פוליטית, ואולי גם ביטחונית. הוא צריך לבלום את משבר חוק הגיוס לפני שיפיל את הקואליציה, כדי להשאיר את החרדים בתוך המחנה שלו, גם במקרה שהכנסת תתפזר. עליו לפעול כדי למנוע מהבחירות הבאות להפוך למשאל עם על שוויון בנטל ועל אובדן האמון בו. ברקע נמצאות גם איראן, עזה ולבנון: כל התפתחות משמעותית באחת הזירות האלה יכולה בתוך ימים לשנות את סדר היום, לעכב הכרעות או לטרוף את לוח הזמנים הפוליטי.
יותר משאלת התאריך - תחילת ספטמבר, אמצעו או אחרי החגים - חשובה השאלה איזה סיפור יעמוד במרכז הבחירות הבאות. נתניהו היה רוצה למשוך את המדינה לקמפיין מדיני-ביטחוני: שבע זירות, איראן, עזה, לבנון, והטענה שרק הוא יודע לנווט את הספינה בסערה. חוק הגיוס מקלקל לו את המהלך. החרדים הם חלק מהבעיה מבחינתו; הסכנה הפוליטית החריפה יותר מגיעה מתוך הימין המשרת, שם הפער בין ההבטחות למציאות כבר נשמע היטב.
החוק הפך למקום הפגיע ביותר של ראש הממשלה. הוא ניסה להציג אותו כפתרון היסטורי שיביא יותר חרדים לצה"ל, אך בקרב חלקים רחבים בציבור הלאומי, הוא נתפס כהסדר לא הוגן שמנציח אי-שוויון. מילואימניקים, משפחות לוחמים, מצביעי ליכוד וציונות דתית אינם זקוקים עוד לתדרוכים מהאופוזיציה כדי להרגיש שהסיפור הרשמי חורק. כשמחנה פוליטי מתחיל לפקפק בהסברים של מנהיגו, השליטה בסדר היום כבר אינה מובטחת.
גם החרדים נמצאים במקום אחר מזה שבו היו לפני שנה. הלחץ שהם מפעילים חורג מהטקס הקבוע של משברים קואליציוניים, הודעות זעם ופיוס לילי שבסוף מגיע. מבחינתם, ההתחייבות להסדרת מעמד בני הישיבות נגררה שוב ושוב: תחילה בגלל סדר היום המשפטי, אחר כך בשל המלחמה, ובהמשך בשל האילוצים הפוליטיים. בינתיים התקציבים עברו, המועדים חלפו, מרכז הכובד עבר מהפוליטיקאים שבשטח אל בתי הרבנים, ושם לנתניהו קשה הרבה יותר לסגור קצוות בעסקה פוליטית רגילה.
חשדנות, עלבונות וחשבונות פתוחים: הדרמה הפנימית מאחורי הקלעים
בציבור החרדי מתנהלת עכשיו דרמה פנימית רחבה יותר מסעיף משפטי או מעימות נקודתי בין דגל התורה לליכוד. זו הצטברות של חשדנות, עלבונות וחשבונות פתוחים. בחלקים ביהדות התורה כבר אין ודאות שהברית עם נתניהו משרתת אותם. גורמים בחסידות גור ובסביבת יצחק גולדקנופף מאותתים זה זמן שהנאמנות האוטומטית לגוש אינה מובטחת לנצח. מוטי בבצ'יק, האיש הפוליטי החזק מאחורי הקלעים, הפך לסמל של הקו הזה שבא לידי ביטוי בריבוי מגעים עם גורמים פוליטיים שונים שאינם נתניהו, ביותר פתיחות לערוצים אחרים, בפחות קדושה סביב המבנה הישן של ימין-חרדים.
יו"ר מפלגת ש"ס, אריה דרעי הוא, במצב הזה, הציר המרכזי. מספר המנדטים של ש"ס חשוב פחות מהיכולת שלה להפוך חרדה חרדית לאסטרטגיה זהירה. ש"ס מבינה שבחירות עכשיו עלולות להתנהל באווירה ציבורית קשה במיוחד סביב סוגיית השירות בצה"ל. היא גם יודעת שהכנסת הבאה לא בהכרח תהיה נוחה יותר לחרדים, ולא בטוח שיהיה להם סיכוי לחוק גיוס מרוכך. לכן דרעי מעדיף, ככל שניתן, למשוך זמן, להנמיך להבות, ולהשאיר את החרדים בתוך מחנה נתניהו, גם אם הממשלה עצמה מתפוררת.
אצל נתניהו מדובר בפער שבין נפילה פוליטית קשה לבין אובדן שליטה רחב בהרבה. קריסת הממשלה, כל עוד החרדים נשארים בגוש, עוד מאפשרת לו להילחם על הסיבוב הבא. פתיחת ערוצי תמרון חרדיים מול יריביו כבר פוגעת במכונת השלטון שבנה במשך שנים. נתניהו נאבק כעת על יותר מהכנסת הנוכחית - הוא נאבק על ההנחה שכל מערכת פוליטית בישראל עוברת דרכו.
הבחירות כבר בעיצומן
הבחירות, בפועל, החלו עוד לפני שהוכרזו. מאחורי הדיונים על פיזור הכנסת מתנהל קרב על לוח השנה: מי יקבע את המועד, מי יכתיב את הנושאים המרכזיים של הקמפיין, ומי יצליח להוציא את אנשיו לקלפיות. התזמון הוא המרכיב הפוליטי שיקבע הרבה בבחירות הללו. סמיכות אפשרית לחגים, ואיתם - לנסיעות לחו"ל, וגם - לעייפות ציבורית ושיעורי הצבעה נמוכים במעוזים עירוניים עלולים להתברר כחשובים לא פחות מסיסמאות הקמפיין. במערכת שבה הסקרים אינם מצביעים על הכרעה ברורה, עבודת השטח ביום הבחירות עשויה לעשות את ההבדל בין מהפך לעוד סיבוב של שיתוק.
ברקע נמצא גם המרכיב הביטחוני, שמשנה כבר עכשיו את התנהגות השחקנים, גם בלי החלטה דרמטית אחת על השולחן. נתניהו יעדיף לדבר על איראן, עזה ולבנון, ולא על תלמידי ישיבות ומילואימניקים. הסלמה משמעותית יכולה להקפיא מהלכים פוליטיים - גם בשלבים המתקדמים, לדחות הכרעות או להסיט את תשומת הלב הציבורית. את המרכיב הזה בהחלט נכון וצריך לקחת בחשבון.
בשבוע הקרוב ינסה נתניהו למנוע משלושה מוקדי כוח לברוח מידיו: הממשלה, הגוש וסדר היום. הממשלה אולי כבר אינה בידיו. הגוש עדיין ניתן להחזקה, בעיקר כל עוד דרעי בולם את הסחף. השליטה בסדר היום היא המשימה הקשה מכולן. בחירות שיתנהלו סביב ביטחון יאפשרו לנתניהו לנסות להפוך שוב את ניסיונו ליתרון. בחירות שיתנהלו סביב גיוס, אמון ושוויון בנטל יעמידו אותו בדיוק בנקודה שבה הוא פגיע יותר מכל. על זה הוא יעבוד קשה - לפני שנצא רשמית לבחירות וביתר שאת - לאחר שזה יקרה.