ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצל את מסיבת העיתונאים שכינס במוצאי שבת כדי להציב יעד פוליטי חדש לבחירות הבאות: הקמת "ממשלה לאומית רחבה" - ולא ממשלת ימין צרה. הדברים נאמרו בתשובה לשאלה על הרכב הממשלה שיבקש להקים אחרי הבחירות.
"לא ממשלה צרה, אלא ממשלה לאומית רחבה", אמר נתניהו. הוא הוסיף כי אינו מחרים איש, אך הציב תנאי כניסה ברורים: הכרה במדינת הלאום, כיבוד זכויות הפרט, כלכלה חופשית, עצמאות ביטחונית והפחתת התלות בגורמים חיצוניים בתעשיות הנשק. נתניהו הוסיף כי ממשלה כזו תידרש גם להסכמות רחבות בסוגיות הגיוס ומערכת המשפט.
נתניהו מנסה כאן לפתוח מחדש את שיח האחדות, אבל לקבוע מראש את גבולות הגזרה: ממשלה רחבה שתישען על קווי יסוד ימניים, בלי הכרה במדינה פלסטינית, ועם ניסיון להגיע להסכמות בסוגיות שהבעירו את המערכת הפוליטית בשנים האחרונות. המסר הזה משקף שינוי בקו הפוליטי של נתניהו - לאור הסקרים והמפה הפוליטית המעודכנת, המסתמנת לקראת הבחירות.
אחרי תקופה ארוכה שבה ממשלתו נשענה על קואליציית ימין מהודקת והומוגנית, ראש הממשלה מנסה כעת לדבר אל מצביעי ימין רך ומרכז-ימין - אותם בוחרים שהצביעו בעבר לליכוד, אך כיום בוחנים חלופות פוליטיות חדשות. זהו ניסיון לפנות ל-7 עד 9 מנדטים פוטנציאליים שעדיין אינם נעולים על מחנה אחר.
המהלך משתלב גם בניסיון של נתניהו להחזיר לעצמו את דימוי "המבוגר האחראי": מנהיג שמדבר על ממשלה רחבה, הסכמות ויציבות, אחרי שנים של חרמות פוליטיים, ממשלות צרות ומשברים סביב הרפורמה המשפטית והגיוס.
במקביל, נתניהו בחר לסמן יריב: גדי איזנקוט. ראש הממשלה תקף את הרמטכ"ל לשעבר וטען כי לאורך המלחמה איזנקוט וחבריו דחפו לעצירת המהלכים הצבאיים. לדבריו, הם התנגדו להמשך הפעולה בעזה, לכניסה לרפיח, לתפיסת ציר פילדלפי ולמהלכים בלבנון, בסוריה ובאיראן. נתניהו טען כי אילו עמדתם הייתה מתקבלת, בכירי חמאס היו נשארים בחיים וישראל הייתה מקבלת "אפס".
נתניהו הרחיב את המתקפה וטען כי אלמלא ההחלטות שקיבל, ישראל לא הייתה מבצעת מהלכים דרמטיים בזירות נוספות, ובהם פגיעה בבכירי אויב, פעולות מול חיזבאללה והרחבת הפעולה בצפון. הוא הציג את איזנקוט וחבריו כמי שנרתעו, לשיטתו, מהכרעות צבאיות בגלל המחיר הפוליטי שלהן. "זה בית קברות פוליטי", אמר על ההחלטות להיכנס לרפיח, ללבנון, לסוריה ולאיראן.
עוד אמר נתניהו כי ישראל "קרובה ל-70% בתוך רצועת עזה" - אמירה שנועדה לחזק את הטענה שלו כי ההתעקשות להמשיך בלחימה, בניגוד לעמדות שהשמיעו יריביו, הביאה לדבריו להישגים מבצעיים ומדיניים.
הבחירה באיזנקוט כיעד מרכזי למתקפה מלמדת כיצד נתניהו קורא את מפת היריבים לקראת הבחירות. איזנקוט המתחזק בסקרים, הפך בתקופה האחרונה לאחת הדמויות המרכזיות במאבק על הנהגת המחנה שמול נתניהו, ואף קרא לו לעימות פומבי: "עזוב סרטים, קבע תאריך ומקום".
נתניהו גם הציב קו מדיני ברור: "אין מקום לשתי מדינות". בכך הוא מבקש לשדר פתיחות פוליטית להרכב ממשלתי רחב יותר, אך בלי לזוז מהעמדות הימניות הבסיסיות של הליכוד.
כך, בגזרה הפוליטית, נתניהו מתחיל לשרטט את קמפיין "הממשלה הרחבה". הוא מבקש להופיע כמנהיג שמציע יציבות, פיוס וסוף לחרמות, ובאותה נשימה לתקוף את איזנקוט כמי שלטענתו היה מוביל קו ביטחוני חלש יותר. החולשה המרכזית במהלך הזה היא שאלת האמון: אחרי כישלונות ממשלות האחדות הקודמות, ספק אם בצד השני יימצא מי שיאמין להצעה הזו גם אחרי הבחירות.