הסנאטור טד קרוז שוקל ברצינות התמודדות נוספת לנשיאות בבחירות 2028, מהלך שעשוי להציב אותו במסלול התנגשות ישיר ואידיאולוגי מול סגן הנשיא ג'יי די ואנס. לפי דיווח בוושינגטון פוסט, השיקולים של קרוז נובעים מדאגה גוברת בקרב חלקים במפלגה הרפובליקנית מעליית האנטישמיות בימין ומהכיוון הבדלני אליו צועדת המפלגה תחת השפעתם של דמויות כמו ואנס וטאקר קרלסון. המתיחות הגוברת חושפת את "מלחמת האזרחים" הפנימית המתחוללת בימין האמריקני, בין המחנה הניצי המסורתי לבין המחנה הבדלני החדש.
בחודשים האחרונים מיצב עצמו קרוז כקול בולט למען מדיניות חוץ רפובליקנית מסורתית, בניגוד לגישה המזוהה עם סגן הנשיא ואנס. בשיחה שקיים בנובמבר עם מורטון קליין, נשיא ארגון ציוני אמריקה (ZOA), דנו השניים בעלייה ב"שנאת יהודים והכפשת ישראל" בימין. קרוז סיפר לקליין כי הוא מקבל פניות רבות המפצירות בו לרוץ לנשיאות ב-2028, וקליין התרשם כי הסנאטור "שוקל זאת ברצינות". המתח בין השניים כבר ניכר מאחורי הקלעים, כאשר קרוז הזהיר תורמים רפובליקנים כי עמדותיו של ואנס בנושאי חוץ הן "בדלניות באופן מסוכן".
כפי שפרסמנו, הסנאטור הרפובליקני הבכיר, לינדזי גרהאם, ציין כי המועמד הרפובליקני בבחירות 2028 צריך לנקוט בעמדות פרו-ישראליות מובהקות. למרות שלא הזכיר את שמו של סגן הנשיא, ואנס נחשב למועמד המוביל לרשת את דונלד טראמפ. סוגיית האנטישמיות והיחס לפרשן הימני טאקר קרלסון עומדת במוקד המחלוקת. קרוז האשים את קרלסון בהזרקת "רעל" של אנטישמיות לתנועה השמרנית באמצעות מתקפותיו על ישראל. ואנס, שנחשב למוביל בסקרים המוקדמים לקראת 2028 ובעל ברית קרוב של קרלסון, מחזיק בעמדה הפוכה לחלוטין ומעניק לקרלסון גיבוי מלא.
בראיון בלעדי שהעניק למגזין UnHerd במעון סגן הנשיא, יצא ואנס להגנתו של קרלסון ודחה את הביקורת המוטחת בו מצד גורמים כמו קרוז. "טאקר הוא חבר שלי", הבהיר ואנס. "האם יש לי אי-הסכמות עם טאקר קרלסון? בטח. יש לי אי-הסכמות עם רוב החברים שלי, במיוחד אלו שעובדים בפוליטיקה. אני אדם מאוד נאמן, ואני לא מתכוון להיכנס לעסק של לזרוק חברים מתחת לאוטובוס". ואנס הוסיף כי הרעיון שדעותיו של קרלסון, אשר תמך בנשיא טראמפ ובו בבחירות 2024, הן פסולות לחלוטין לשמרנות הוא "פשוט אבסורדי", וכי הוא אינו סבור שמישהו באמת מאמין בכך. לשיטתו של סגן הנשיא, מדובר בניסיון של אנשים "לסגור חשבונות אידיאולוגיים", במיוחד בכל הנוגע למדיניות וושינגטון במזרח התיכון.
בעוד קרוז טוען כי מדיניות חוץ אנטי-ישראלית עלולה לחזק טרוריסטים וכי "כל מחבל חמאס, חיזבאללה או משמרות המהפכה שישראל חיסלה הופך את האמריקנים לבטוחים יותר", ואנס מציג גישה מורכבת יותר כלפי ישראל, המאתגרת את הקונצנזוס הרפובליקני הישן. בראיון ל-UnHerd אמר ואנס: "אני מאמין שישראל היא בעלת ברית חשובה, ושיהיו דברים מסוימים שבהחלט נעבוד עליהם יחד. אבל יהיו לנו גם אי-הסכמות מהותיות מאוד עם ישראל, וזה בסדר. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לומר 'אנחנו מסכימים עם ישראל בנושא הזה, ואנחנו לא מסכימים עם ישראל בנושא האחר הזה'". ואנס ציין כי קיום השיחה הזו הוא "הרבה פחות נוח להרבה אנשים", ולכן הם מעדיפים להתמקד בדמויות קיצוניות כמו ניק פואנטס.
ואנס דוחה בתוקף את הטענה כי למפלגה הרפובליקנית יש בעיה מערכתית של אנטישמיות, וכינה טענה זו "הוצאת דיבה". לדבריו, "99% מהרפובליקנים, ואני חושב שקרוב לוודאי 97% מהדמוקרטים, לא שונאים אנשים יהודים בשל היותם יהודים. מה שקורה בפועל הוא שיש תגובת נגד אמיתית להשקפת הקונצנזוס במדיניות החוץ האמריקנית". ואנס סבור שיש לקיים את הדיון הזה ולא לנסות להשתיק אותו, שכן רוב האמריקנים אינם אנטישמים.
עם זאת, כאשר מדובר בהתקפות אישיות וגזעניות מצד דמויות שוליים כמו ניק פואנטס, סגן הנשיא אינו בורר במילים. פואנטס, המוכר בדעותיו הגזעניות והאנטישמיות, כינה את הגברת השנייה אושה ואנס בכינויי גנאי וכינה את סגן הנשיא "בוגד בגזע" על שנישא לה. בתגובה לכך, אמר ואנס בראיון: "תן לי להיות ברור: כל מי שתוקף את אשתי, בין אם שמו ג'ן סאקי או ניק פואנטס, יכול לאכול חרא. זו המדיניות הרשמית שלי כסגן נשיא ארצות הברית".
ואנס הדגיש כי "לאנטישמיות, ולכל צורה של שנאה אתנית, אין מקום בתנועה השמרנית". הוא תיאר התקפות על בסיס גזע או דת כ"דוחות". עם זאת, הוא טוען כי השפעתו של פואנטס בתוך ממשל הנשיא טראמפ ובמוסדות הימין מוגזמת במידה רבה, ולעיתים משמשת ככלי בידי אנשים שרוצים להימנע מדיון על יחסי ארה"ב-ישראל. לשיטתו של ואנס, אם אדם מאמין שגזענות היא דבר רע, פואנטס צריך לתפוס שנייה אחת מתשומת ליבו, בעוד שהאנשים בעלי הכוח הפוליטי הממשי שפעלו להפלות גברים לבנים צריכים לתפוס שעות רבות ממנה.
בצד השני של המתרס, קרוז רואה את הדברים אחרת לגמרי ומזהה סכנה ממשית. בפגישה שקיים קרוז עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בוושינגטון בחודש יולי, הזהיר הסנאטור כי האנטישמיות בימין עולה לרמות שלא נראו בעבר. לפי קרוז, נתניהו השיב לו: "לא, טד. זה קטאר, זו איראן, זו פעילות מלאכותית". קרוז ציין כי לא השתכנע מתשובתו של נתניהו, וכי הוא חושש שהאנטישמיות שזיהה בעבר בשמאל מתחילה לחלחל לימין האמריקני.
הדיון הפנימי בימין גלש למה שתואר כ"מלחמת אזרחים" בכנס של ארגון "נקודת מפנה ארה"ב", שם בן שפירו גינה את טאקר קרלסון, ובתגובה ספג גינויים מצד סטיב באנון ומגין קלי. ואנס, שנמנע מלהיכנס לעימות הישיר הזה בנאומו בכנס, אמר ל-UnHerd כי הוא חושב שזה בריא שהדיון יימשך ודחה "מבחני טוהר".
היריבות הפוטנציאלית בין קרוז לוואנס מדגישה את השינויים העמוקים שעברה המפלגה תחת הנהגתו של הנשיא טראמפ. בעוד הנשיא טראמפ נמנע עד כה מלהכריז על יורש לתנועת MAGA, ואנס נתפס כסגן נאמן וכמועמד המוביל לרשת אותו. הסנאטור לינדסי גרהאם ציין כי המועמד הרפובליקני בבחירות 2028 צריך לנקוט בעמדות פרו-ישראליות מובהקות, רמז המכוון לעבר המחנה הבדלני.
עם זאת, הדרך של קרוז להתמודדות אינה סלולה. חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין העריכה כי בפריימריז של 2028 "טד קרוז ירוץ נגד ג'יי די ואנס", אך הוסיפה בעוקצנות: "כולנו שונאים את טד קרוז". פרשנים פוליטיים סקפטיים לגבי סיכוייו של קרוז, במיוחד מול סגן הנשיא המכהן. האל למברט, תורם רפובליקני גדול שתמך בקרוז בעבר, הבהיר כי אם ואנס ירוץ, הוא יעביר את תמיכתו אליו.