"אני אישית לא ידעתי שאני מסתובב בעולם ומטריד נשים במגע, במניפולציות רגשיות או אפילו במגע במסווה של חיבוק חברי תומך. אני רוצה להבין כמה אנחנו עושים את זה כל הזמן ולהתחיל את השינוי למטה מקטן”, כך אומר עדי טרם, בן 46, יוזם האירוע שייערך הערב בכיכר הבימה בתל אביב, ובו גברים ייקחו חלק במחאת הנשים נגד אלימות על ידי שיתוף המקרים שבהם החפיצו נשים, פגעו בהן במילים, פעלו ללא רשות או לא עצרו כשנאמר להם “לא”.

הפגנה נגד תרבות האונס (צילום: מתנדבת בעמותת רוח נשית)

תחת כותרת האירוע שיזם בפייסבוק "גם אני פגעתי. גברים לוקחים אחריות", כתב טרם, תושב נתניה, מטפל ומנחה קבוצות פסיכודרמה ומיניות מודעת: “אני אישית יודע כיום שגם אני פגעתי... עשיתי זאת לא בכוונה, מתוך בורות, פחד, חינוך לקוי, הרגלים ודפוסים חברתיים ותרבותיים מעוותים... אני קורא לאחיי הגברים לבוא ולקחת אחריות... לקבל את העובדה שאנחנו חיים בחברה חולה ולא שוויונית שבה אנו פוגעים בנשים כל הזמן".

“הרעיון הוא ליצור מעגל גברים בקונספט שנקרא ‘במת העזה’, ובו אנשים משתפים בדברים שחוו, שהם מתביישים בהם, מקומות שהטרידו ופגעו”, מסביר טרם כעת. “המטרה היא להעלות למודעות שגם מבט חודר ברחוב או מגע לא מכבד זה כבר הטרדה מינית. יש תחום פגיעה אפור עצום שרובנו הגברים לא מודעים אליו ושהוא כבר מהווה הטרדה”. 

התגובות ליוזמה של טרם לא איחרו לבוא. “היו כמה שהודו שגם הם פגעו ושהם יבואו לשתף”, הוא מספר. “מישהו אחר טען שרק במסגרות מוגנות ודיסקרטיות ייפתחו דברים חמורים, וזה נכון, אבל לא מעט גברים מכים על חטאים כמו מבטים חודרים, מילים ושפה משפילה. היו שיתופים על מגע לא מכבד, ומשפט שחזר על עצמו המון היה: ‘לא עצרתי כשאמרו לי לא’. זה אחד המקומות הכי רגישים גם אצל נשים וגם אצל גברים. עוד משפט כזה הוא: ‘דינה, יבוא לך’ (מהסרט “מציצים” – סב”ד). יש שיח בין גברים של: ‘תמשיך, בסוף יבוא לה’. יש מניפולציות פיזיות ורגשיות על נשים, וכל זה מסתכם לחוסר כבוד לגבולות”.

לדברי טרם, היו גם תגובות ביקורתיות על כך שהיוזמה שלו מקטלגת את הגברים כולם כ”פוגעים”. אך טרם מאמין שחייבים להתחיל איפשהו. “לאחר האונס המטלטל באילת, הבנתי שגברים לא מגיעים להפגנות בגלל פחד. כי באיזשהו מקום אנחנו יודעים שאנרגיה זכרית פוגעת בעולם ושולטת בנשים, ויש בנו מקום עמוק שיודע שזה חלק חולה בתרבות שלנו. זה קצת כמו לא להסתכל במראה, נוח לגברים במצב הזה, ויש מקום שמפחד לשנות אותו וגם לחטוף אש. הסיבה השנייה היא חוסר מודעות וחוסר לקיחת אחריות. ‘היה אונס וזה מזעזע, אבל ההפגנות לא קשורות אלינו, הגברים’. יש כעס על העליהום על גברים, וזה נובע מחוסר מודעות וחוסר לקיחת אחריות”. 

טרם אינו לבד: גם אלון ויינשטיין, איש הייטק בן 41 מתל אביב, נשוי ואב לשניים, החליט לאחר האונס באילת לנסות לחתור לשינוי. הוא פתח אירוע בפייסבוק בשם “עזרת גברים” ובו קרא לגברים לחולל בעצמם את השינוי. “בער לי להרים אירוע שנותן קול לנוכחות של גברים שאומרים: אנחנו כאן, וחשוב לנו שתרגישו מוגנות לפני הכל. כשקרה האונס הייתי מזועזע ולצערי לא מופתע כי אני לא רואה גברים נוכחים בדיונים מסוג זה, ולא רואה שזה בוער להם לעשות שינוי. נשים יודעות איזו פעילות חסרה ברמת החקיקה, החינוך, התקשורת בין המינים, אבל הבעיה היא שזה לא עובר לצד השני. גברים צריכים לנסח קווים לגבריות תומכת: איך להתמודד עם סיטואציות שבהן הגבר מבולבל, איך לקבל אישור לגבריות בדרך חיובית, ואיך להתמודד עם סיטואציות שבהן הם לא בטוחים”.

ויינשטיין וטרם לא הכירו קודם, אך כשנתקלו זה בזה בימים האחרונים במרחב הווירטואלי והבינו שמטרותיהם דומות, החליטו לקיים את שני האירועים במקביל בכיכר הבימה. למעלה מ־1,300 איש הודיעו על כוונתם להגיע לאחד משני האירועים. “זה מעבר להפגנה”, מבהיר ויינשטיין. “מדובר ביצירה של מתווה פעולה. כבר במפגש הזה נוכל להגדיר מה המתווה ומה הצעד הבא ואיך חוברים לשינוי. המטרה של האירוע היא לייצר קבוצה עם נציגות גברית כדי להניע פעולה ושינוי. גם מי שלא רוצה להיות פעיל, יכול להגיע ולשאול מה יכול להשתנות ברמה היומיומית. אני כל כך שמח על ההתעוררות הזאת. שנים שאני מחכה לזה”. 

הפגנה בירושלים נגד אלימות מינית (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
הפגנה בירושלים נגד אלימות מינית (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

בגלל הסטריאוטיפ

גם עבור יאיר אבין, 36, נשוי ואב לארבעה מקיבוץ כפר בלום, שף ומורה להיסטוריה, האונס באילת היווה נקודת מפנה. בעקבותיו הוא גייס את הגברים של הקיבוץ לצילום משותף של הזדהות ומחאה. “הבנתי שצריך להביא גברים למודעות להפגנות ולהבהיר שזה לא עניין רק של נשים”, הוא אומר. “החלטנו לייצר תמונה משותפת של גברי הקיבוץ במטרה שגברים יהיו חלק מהפתרון ומהמאבק נגד אלימות. הוצאנו הודעה, וההיענות הייתה טובה. קבענו שכל אחד יביא חמישה גברים איתו. התאספנו 60 גברים ליד חדר האוכל עם שלטים כמו ‘אני מאמין לך’, ‘לוקחים אחריות’, ‘זה שהיא שיכורה לא אומר שמותר לאנוס’, ‘שותפים למאבק’ ועוד. הצטלמנו, אמרנו כמה מילים על חשיבות העניין ועוררנו מודעות לתחילתו של מהלך”. 

התמונה רצה בפייסבוק ובטוויטר והמטרה היא להפיץ אותה במקומות עבודה וביישובים נוספים. אבין מקווה שהמסר הזה יצליח לחלחל לחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בקיבוץ ומחוצה לו. “צריכה לקום קבוצה של גברים שתפעל ותגנה", הוא אומר. "אחרי שעוררנו מודעות, ניקח את זה לכיוון של הסברה בשכבות הנוער, ובהמשך בבתי הספר, ונדרוש ענישה קשה יותר. הזעזוע מהאירוע באילת מביא אותך לחשוב. אתה לא מבין איך זה יכול לקרות, ואף אחד לא מנסה לעצור את זה, ולא משנה מאיפה הגיעו ואיזה חינוך קיבלו כי זה יכול לקרות בכל מקום. משהו בחינוך קלוקל לרוחב. אם לא נתעורר ונתחיל לחנך את הבנים שלנו אחרת, זה לא ישתנה. זה היה קיים בי הרבה זמן, ועכשיו התפרץ”.

עוד אירוע יתרחש ב־4 בספטמבר, כאשר אלפי אופנוענים יציפו את הכבישים ויצטרפו לגל המחאה. את המיזם “רוכבים נגד אלימות” הגה מיקאל כהן, יזם חברתי מנתניה ורוכב אופנוע מושבע, לאחר הרצח של מיכל סלה ז”ל. כעת מועדוני האופנועים בכל הארץ מתכנסים למסע מחאה נוסף, גדול וזועק יותר.  “אחרי האונס באילת, הרגשתי שזה הזמן לרכז גברים ולזעוק שוב”, מסביר כהן. “החלטתי לצאת לסיבוב שני: להוציא רוכבים לרחובות, להרים שלטים ולסגור כביש באלפי רוכבים במסע למען נשים ונגד אלימות. כל קהילת האופנועים בארץ מתאחדת ביום הזה למען המטרה. דווקא בגלל הסטריאוטיפ שנוצר לאופנוענים, חשוב שידעו שמדובר באנשים הכי רכים, מכבדים והגונים כלפי נשים ובכלל. כשאלף רוכבים שהם גברים אמיתיים, מסוקסים, מקועקעים, בעלי רישיון לנשק, אומרים: ‘אתה לא גבר אמיתי כשאתה אונס או מתנהג באלימות’, זה אומר הכל”.

מסע המחאה יצא לנסיעה בת שעה באחד מצירי המרכז, ובסיומו יתקיימו דיונים ופעילויות הסברה של עמותות וארגונים בתחום. כהן וחבריו קוראים גם לאופנוענים מהמגזר הערבי להצטרף. “ככל שיותר גברים יקומו ויגידו: ‘גבר אמיתי לא מרים ידיים’, גברים אלימים יחשבו פעמיים אם להשתמש באלימות", הוא אומר. "אם צריך, נתגייס לסיירות ביטחון שיסתובבו בברים וישמרו מפני אלימות מינית. לא ניתן למצב כזה להימשך. אנחנו לא בהודו ולא במדינת עולם שלישי. אין אבא לילדה שיכול להישאר אדיש. אני לא ישן כבר שבוע. לנערה מאילת נגמרו החיים, ותבינו כמה נשים עוברות את זה. אני אחנך את הילדה שלי לצאת ולבלות, אבל צריך לחנך את הגברים אחרת”.

הפגנה בטבריה נגד אלימות מינית (צילום: פרטי)
הפגנה בטבריה נגד אלימות מינית (צילום: פרטי)

מכבים שריפות

בשנתיים האחרונות עלה שיעור ההשתתפות של גברים בהפגנות נגד אלימות מינית מ־10% ל־20%. זהו נתון מעודד, אבל עדיין רחוק מחלקם היחסי באוכלוסייה. “השינוי יקרה כשגברים יתחילו ללמוד את הנושא ולהשתמש בקול שלהם בכל סיטואציה שבה הם נתקלים בהקלת ראש כלפי אלימות, בהאשמת הקורבן ובמקרים שבהם הם עדים לפגיעה והטרדה”, אומר יותם קונסטנטיני, יו”ר תנועת אסל"י: ארגון סרט לבן ישראל, שמאגדת גברים הפעילים במאבקים נגד אלימות כלפי נשים. “אין פה מלחמת מינים. יש פה רוב גדול של גברים ונשים שרוצים חברה בטוחה ללא אלימות מינית”.

תנועת אסל"י מקיימת פעילות רשת ענפה וכן הרצאות, הפגנות וסדנאות בתחום. לאחר האונס באילת, הרימו חבריה מיצג מחאה של 30 גברים עומדים בתור מול בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהפך ויראלי ברשתות החברתיות. “אנחנו יוצאים בקריאה לגברים להשמיע קולם ולקחת חלק במאבק”, מוסיף קונסטנטיני.

“עלינו ללמוד להקשיב לנשים ולהבין איך אלימות מינית באמת נראית במציאות. יש מיתוס על גבר זר שיוצא מהשיחים בלילה ותוקף אישה בחצאית קצרה, כשבמציאות ב־90% מהמקרים יש היכרות מוקדמת בין הקורבן לפוגע. מלמדים את הגברים שאתה קודם עושה, ואז רואה אם יש התנגדות או לא. אבל במציאות, אם אישה לא מעוניינת, יש סיכוי שהיא תקפא או לא תשים גבול כי גם אותה לימדו להיות נחמדה או שהיא חוששת מתוקפנות. אלימות כלפי נשים היא בעיה שלנו, אין לנו לגיטימציה להגיד שאנחנו לא קשורים וזה רק עניין של התוקפים. לכולנו יש חלק בנורמות של גבריות, כולנו נתקלים יומיום בסקסיזם ולא משתמשים בקול שלנו”.

אלעד חמיאל, בן 41 מקיבוץ מעלה גלבוע, קרימינולוג קליני ומרצה, הבין לאחר האונס באילת שהוא רוצה להעניק כלים להורים על מנת שיוכלו לתווך לבנים ולבנות מהי מיניות בריאה. “מדובר במפגש חד־פעמי שעוסק בשיח בריא על הטרדות מיניות, באיך מדברים עם ילדים על מיניות ואיך מתווכים להם אירועי אלימות מינית”, הוא מסביר.

חמיאל הוא אחד מתוך 15 גברים שהתגייסו בשבוע האחרון ליוזמת “100% אחריות”, שהוקמה לפני כשנה לאחר פרשת החשד באונס באיה נאפה, על ידי שירי חפץ ומרגנית ארז, ומקיימת הרצאות חינמיות בבתים ברחבי הארץ בנושא מיניות בריאה. מחר, חמישי, יתקיימו 250 הרצאות כאלה בבתים בישראל. הרצאתו של חמיאל תהיה אחת מהן. “אחרי המקרה באילת העליתי פוסטים בדף הפייסבוק שלי שנקרא ‘במעגל’, עם חומרים וסרטונים שאפשר להראות למתבגרים”, הוא מספר. “כואב לי שרק אחרי שדברים קיצוניים קורים, יש התעוררות. שיח על מרחב מיני חיובי צריך להתחיל מהרגע שמקבלים ילד לידיים. אנחנו עסוקים בלכבות שריפות במקום להגדיר מה הערכים שלנו. לא מספיק מדברים עם גברים צעירים על רגשות או על קשר אינטימי, אלא על פרקטיקות, איך גבר צריך להתנהג ומה לעשות”.

וישנו גם מי שבחר לצאת לשטח – חוף הים בנהריה - עם שלט בודד ומסר לגברים שיפגוש שם. “עלו הרבה יוזמות ורעיונות ושאלתי את עצמי מה הכי ישמיע את קולי”, מספר ליאור דואק, בן 42 מנהריה, מנחה סדנאות למיניות מיטבית ומעגלי גברים. “הכנתי שלט גדול והגעתי לטיילת בנהריה עם מחצלת, שני כיסאות, ספרי מיניות ושלט שבו כתוב: ‘אם אתה גבר, בוא נראה אותך מדבר על מיניות בריאה’. חיכיתי שיבואו גברים”. 

לדבריו, דווקא נשים היו מי שעצרו כדי לשוחח איתו, אבל הוא לא מתייאש. “גברים צריכים לדבר בשפה רגשית ולהתחבר לעצמם ולא להתחבא מאחורי הרקעים הפטריארכליים שמהם הם באים", הוא אומר. "מישהו כתב לי בפייסבוק שהיוזמה מדהימה, אבל אין לו אומץ לדבר על מיניות, וזה בסדר. אני רואה עצמי כמגדלור. עושה את השינוי מדי יום וחי אותו כאבא וכגבר”.

בימים האחרונים הוזמן דואק למספר הרצאות, שאותן הוא מעביר בהתנדבות, ובעירייה ביקשו להיעזר בו לגיבוש תוכנית חינוכית. “אני עצמי מכה על חטא שנדרשה לי בשלות כדי להבין כמה זה חשוב כגבר, במיוחד גבר ישראלי שהצבא מעצב אותו כמאצ’ו, להיפתח ולתת לרגשות לפרוץ”, הוא אומר. “מספיק לי שגבר יעשה שיחה עם הילד, ואני את שלי עשיתי. קח את המתבגר שלך, חבק אותו הרבה, תראה רגש בבית ותסביר לו שכל מגע דורש הסכמה ורצון הדדי. בסוף כולנו נרוויח מזה כחברה”.