ענת דוידוב שוחחה הערב (שני) בתוכניתה "איפה הכסף" ב-103FM עם שני זיתון, הסובלת מפוסט טראומה לאחר שעברה אונס, על התסכול שהיא חווה מאז התפשטות הנגיף.
היית בדיון, ואת נפגעת אונס ומדברת על זה בגלוי, זה היה לפני שלוש שנים וסיפורך פורסם. אני רוצה להיכנס לסיפור, זה לא אלימות בתוך המשפחה, זה משהו אחר, אולי רק תכניסי אותנו לקונטקסט בכמה שורות על המקרה שלך, ואח"כ באמת נדבר על מה שקורה היום מבחינת אלימות וחוסר הטיפול ופסיכיאטרים שחסרים.
"כמו שהזכרת לפני כן, הייתה כתבה בערוץ 13 לגבי אנס סדרתי. אני באמת נפגשתי עם אדם זר, הציג את עצמו כאיש עסקים, באותה תקופה הייתי בטרום התמחות, אני סטודנטית למשפטים, הייתי בטוחה שהוא רוצה לקבל ליווי משפטי וכתוצאה מכך ארוויח 12% במסגרת העבודה שלי. הוא שם לי סם מסוג MD, בארץ הוא פחות ידוע כסם אונס, ועל זה בעצם המלחמה שלי. לא יודעים אם הוא ערבב את זה עם עוד סם או לא כי התלוננתי, רק יום למחרת. האדם הזה עובד בצורה שיטתית, קרימינלית, ולהגיד את המילה אונס זו מחמאה לעומת מה שעברתי".
לקחת אותנו רגע הצידה ואמרת שאת נמצאת באשפוז, ואני רוצה לקחת אותך לתקופה הזו של מחסור בפסיכיאטריים, בפסיכולוגים, אנחנו יודעים שרמת החרדות עולה מאוד. ספרי לי על התקופה הזו, מה עובר עלייך, אם את רוצה או צריכה משהו, חברים חברות שלך, אנשים נמצאים במצבי סיכון, שתפי אותנו.
"מעבר לכל המצב של הנכות ונפגעי פוסט טראומה, המצב במדינה הביא את תושבי ישראל למצב של גם פוסט טראומה בעקבות הקורונה. אנשים נכנסו לחרדות כלכליות, לאי ודאות, לסטרס ואני קוראת לזה סוג של טראומה. כתוצאה זה, נהייתה הצפה לא רגילה בכל מה שקשור לאשפוזים ולמחלקות פסיכיאטריות. מצאתי את עצמי מחכה לאשפוז במשך כמעט שמונה חודשים, רק מחכה לאשפוז, וזה לא פשוט".
ומה היה בינתיים?
"בינתיים קיבלתי את סל השירות של ביטוח לאומי שזה ליווי של עו"סית ומדריכה, זה משהו אבל זה ממש לא מספיק, זה עזר במעט אבל הייתי צריכה אשפוז מלא, עוטף ומשקם. אני חייבת לשתף אותך בסיפור קטן שהביא אותי למצב שככה באמת האנושות תבין מה נפגעי פוסט טראומה מינית חווים. כשנפגשתי עם חברה שחוותה את אותו הדבר ונכנסנו לתקופת הקורונה, שאלתי אותה אם יש לה סוג של הקלה מעבר לקושי והיא אמרה לי כן. אמרתי לה שאני מרגישה שהעולם עכשיו תואם ולו במעט למה שאנחנו מרגישים יום יום – מסכה שמונעת ממך לדבר, אותו דבר גם אני הרגשתי שאני צריכה לשתוק שאני לא יכולה לדבר על מה שעברתי, וריחוק מבני אדם וסכנה. אותו דבר, אנשים מובטלים, אותו דבר, יכולת ההשתכרות שלי נפגעה. העולם עצר מלכת, וזו בדיוק אותה התחושה של הבידוד, ההתבודדות והלבד של פוסט טראומה".
כלומר המיקרו שלך זה המאקרו של העולם בעצם.
"תכפילי את זה. כשהעולם היה כמו שצריך עובד ומתפקד, הוא לא קרא לי לצאת החוצה. הרגשתי פחד, לא מוגנת בעקבות כל המצב וזה חלק מהסיפטומים של פוסט טראומה, ההוקשי בלראות עתיד, הקושי בלהנות מהדברים הקטנים, הדיכאון, פתאום אני אומרת לעצמי שיש עכשיו עוד טראומה, שאם אני רוצה לצאת החוצה אין לי למה, אז ההתמודדות היא כפולה שזה קושי מאוד גדול, אני חושבת שהמצב שלי התדרדר בעקבות הקורונה. הכל צף".
את במצב טיפה יותר טוב כי את בטיפול יותר אינטנסיבי נכון?
"נכון, אני נמצאת במחלקה מקסימה שעוזרת לי להשתקם, הייתי מאוד שמחה לדבר על כל העניין הזה שבגלל הקורונה, כל נפגעי ונפגעות הפוסט טראומה חיים על קצבה של ביטוח לאומי, יש לי נכות, אמנם היא שקופה אך היא קיימת, היא נראית בתפקוד היומיומי בתוצאות היומיומיות, יש חוסר תפקוד, חוסר ריכוז, פגיעות עצמיות וכולי. כל עניין הקורונה הביא למצב שכל מוסדות הביטוח הלאומי התמקדו נטו בחל"ת והגעתי למצב שנכנסתי לוועדה והייתי צריכה להמתין כמעט שמונה חודשים, ועד שקיבלתי תשובה הייתי צריכה להגיע עוד פעם לוועדה. אחוזי הנכות שלי עלו עוד יותר כי המצב שלי החמיר".
בפעם השנייה בוועדה הם בודקים אולי משהו השתנה?
"כן כי בעקבות הקורונה הייתי ממש לבד ללא טיפול והיה את השביתה של העובדים הסוציאליים. זה היה נורא קשה והרגשתי שהמדינה מפנה לי עורף כי אני מתמודדת עם השדים שלי. אנשים חושבים שאלו צרות רגילות של משכנתה או פרידה מחבר. לא, זה ממש מצב נפשי קשה ואין מילים אנושיות לתאר אותו. אני זוכרת ב-28.6 נכנסתי להתקף דיסוציאטיבי וחתכתי את עצמי ביד. זה סימפטום ידוע של התקפים של פלאשבקים ושל רצון להרגיש או להסב את הכאב בנשמה לגוף. ונאלצתי לעבור ניתוח שנמשך חמש שעות לשחזור גידים, והיום לצערי אני סוג של נכה ביד".
בריאות שלמה, ואני שמחה שאת נמאצת במגרת עוטפת מגנה ושתתחילי לצאת מזה, וכמו שאני שומעת אותך מלאת תושיה לדבר ולספר וזה מאוד חשוב, זה חלק מהעניין להוציא את זה החוצה, את תהיי בסדר. כך אני מרגישה.
"אמן, אני בטוחה בעזרת השם שכולם יהיו בריאים, חשוב לי עוד דבר אחד להגיד שזה מסר שלי לבנות, אתן לא לבד, יש לכן את מרכזי הסיוע, תפנו אליהם, זה בית לנשמה הם ידברו בשפה שאתן לא מבינות בעצמכן".